הפרעת קשב וריכוז - אצל מבוגרים
ילדים שמאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז זה סיוט של ממש. למזלנו, הסטטיסטיקה היא שרוב הילדים כיום מאובחנים ככאלה, ככה שלכל הפחות זה סיוט קולקטיבי לרוב ההורים לילדים ביסודי בישראל.
אבל היופי בהפרעת קשב, אגב, מבחינת האבחנה שלה, היא שהיא דבר שעשוי להיות חולף, בחלק מהמקרים. הפרעת קשב עד גיל 18 לרוב מאובחנת כ''attention deficit disorder of childhood'', יענו, זו הפרעה ששייכת לילדות. כלומר, ההפרעת קשב עצמה קיימת, אבל כל עוד אתה לא מעל גיל 18, עשוי להיות לה תוקף. זה יכול לחלוף. לפעמים (ובתכלס? ברוב המקרים) זה גם חולף, אבל המקרים הקשים הם אלה שלא.
הרופאים חולקים עלי במקרה הזה, וזה בסדר. הרבה אנשים מאמינים שאם הילד בגיל 6 צריך ריטלין הוא יצטרך גם בגיל 60. ואילו זאת, הסטטיסטיקה טוענת אחרת; אחוז המבוגרים שלוקח ריטלין כיום הוא מזערי לעומת אחוז הצעירים שלוקחים ריטלין, וזה רחוק מלהיות נכון שהם צריכים פחות. בעוד ילדים נמצאים במסגרת קשה אך עוטפת שמאוד מעצבת להם את סדר היום, המבוגרים יוצרים את סדר היום שלהם בעצמם, ואי-שימוש בריטלין עבור מבוגרים עם ADHD חריף הוא סיכון ממש של התנהלות יום יומית שלהם. מבוגרים בעלי ההפרעה זקוקים לתרופות הרבה יותר מילדים, אבל אף אחד לא מדבר על זה, כי הכי קל להגיד ש''ריטלין זה רק לבגרויות ולבית ספר''. אז לא.
אז עכשיו אני מפציר בכם, צועק עליכם, וזועק - בואו נדבר על זה. מבוגרים עם הפרעת קשב. מה זה. למה זה קורה. איך מתמודדים. השלכות. וכו'.
מה זה הפרעת קשב אצל מבוגרים?
בגדול, הפרעת קשב אצל מבוגרים היא לא כזו שונה מהאופן בו היא מתבטאת אצל ילדים, פרט כאמור לחומרה שלה. הפרעת קשב היא הפרעה שפוגמת ברוב קווי ההתנהלות ה'מסגרתיים' של החיים; סדר יום, מערכת שעות, סידור לוחות זמנים, ואפילו מתבטאת בדברים הקטנים של לסדר דברים בבית או להתארגן לעבודה. אנשים כאלה נוטים להיות בד''כ נורא מבולבלים, סוטים מנושא לנושא, מפוזרים, ובעיקר כאלה שסובלים מאוד מהמאמצים הקשים שהם דורשים מעצמם בכדי לעמוד בסטנדרטים של החברה שהם נמצאים בה.
הפרעת קשב אצל מבוגרים גורמת להם לקשיי תפקוד כואבים בחיי היום יום. אלו אנשים שנוטים להיות מפוטרים או סתם כאלה שלא מרוצים מהם הרבה בעבודה; מקרים קלאסיים הם אלה שאומרים עליהם ''הוא עובד מעולה, אבל כל כך מפוזר!'' או ''הוא יודע את העבודה, אבל קשה לעבוד איתו'' וכו' וכו'. הכישורים, היכולות, הדברים שיש לכם - יש לכם. אף אחד לא ייקח את זה ממכם. אילו זאת, ההפרעה, שפוגמת בהתנהלות הכללית סביב הכישורים, גורמת להם לקבל הרבה פחות ביטוי, וחבל.
הפרעת קשב היא ציר חשיבה בו אופן ההתארגנות של המחשבות לא מצליח ליצור סדר בזמן וביעילות שאדם ללא ההפרעה מסוגל. זאת אומרת, דמיינו שישנו תרגיל מסובך במתמטיקה; ויש לכם שני תלמידים ב5 יחידות, אחד עם ADHD והשני לא. שניהם יגיעו לאותה התוצאה, אבל בעוד הבחור ה'רגיל' יפתור את התרגיל באופן מסודר לפי השורות, כינוס איברים, פישוט משוואות וכו'; הבחור עם ADHD יתחיל לפתוח מחברות, גליונות, לקשקש, לכתוב וורסיות שונות ומשונות של התרגיל בכל פעם, להתבלבל בין מינוס לפלוס ולכתוב תסריט על היופי שבמספרים במקביל. שניהם יגיעו לאותה התשובה, כי בסופו של דבר, שניהם ב5 יח''ל ויש להם את אותה היכולת, אבל הזמן והיעילות לא תואמים, וזה מה שגורם להכל להיות FUCKED UP.
מה ההשלכות?
בעיקרון, הרבה מבוגרים חיים עם הפרעת קשב ללא טיפול ממשי, והם חיים בסדר. המבוגרים בניהם אפילו לא יודעים שיש דבר כזה הפרעת קשב, הם רובם בטוחים ש'כולם חיים ככה' או משהו. הכל בסדר, זה תקין. הבעיה היא שהעולם של היום, לצערנו, הוא עולם שמצריך המון קשב. אנחנו מתחילים לחיות בעולם נורא טכנולוגי, מהיר, וחסר אמצעי 'האטה'. המחשוב עולה, כמות האנשים גדלה, האופן שבו אנחנו צריכים לספק משהו - עבודות משרדיות, שירות לקוחות, לימודים אקדמאיים, ניהול חשבונות וכו' - הוא מצריך המון קשב, הרבה יותר מהדור שקדם לנו. ומי שאין לו קשב בדור הזה סובל הרבה יותר ממי שלא היה לו קשב בדור שלפנינו, תאמינו לי. זה לא בגלל שהמחלה נהפכה למגפה; זה בגלל שהעולם נהפך למגפה. אבל זה סיפור אחר.
ההשלכות של הפרעת קשב לפי חומרתה אצל מבוגרים היא שהיא גורמת לתסכול רב, עקב המודעות ליכולות אבל חוסר היכולת להביע אותן, כמו אצל ילדים. פיטורין מהעבודה. גירושין, ומערכות יחסים לא יציבות. חוסר יציבות וחוסר וויסות רגשי מתסכל. מחשבות זעם והתמכרות לחומרים בעקבות התסכול הקודם. במקרים חמורים זה יכול להגרר למחשבות אובדניות של ממש, ויש עדויות לכך שזה יכול להתפתח להפרעות אישיות והפרעות מצב רוח שונות שהטיפול בהן כבר יהיה ממש אינטנסיבי.
קיצר, צריך לטפל.
***
איך מטפלים בהפרעת קשב אצל מבוגרים?
למעשה, בדיוק כמו אצל ילדים - רק שהפעם זה קצת יותר מסובך.
התהליך התקין הוא לגשת לרופא המשפחה ולקבל הפנייה לפסיכיאטר או נוירולוג שמאבחן ADHD. ממליץ ללכת לאחד שאתם יודעים שהוא ה-אחד.
לאחר ההפנייה, ככל הנראה תשלחו לעשות בדיקת TOVA - לבדוק את התאמת הכדור, התאמת מינון הכדור וחידוד אבחנה. מבחן הTOVA עוזר לנו לדעת כמה הכדור אפקטיבי, וכמה ההפרעה שלנו חמורה. לצורך התאמת התרופה ווידוא האבחנה מבחן TOVA הוא סוג של חובה.
לאחר שעברתם את זה, אתם כנראה תגשו עם תוצאות מבחן הTOVA שוב פעם אל אותו הנוירולוג - ותקבלו מרשם עבור התרופה באופן קבוע. הרופא כבר יודיע לכם איך אתם משתמשים בתרופה ומה עושים איתה הלאה, וכבר ימשיך איתכם לשיטות טיפוליות נוספות.
אני לא רוצה להכניס תרופות לגוף שלי! תרופות זה דבר נורא! שמעתי שהשטן יצר את הריטלין אצל הנאצים ומכר אותם ליהודונים כדי להרוס לילדים את החיים! מה עושים???
בגדול, הבחירה שלכם היא אם לקחת את התרופה או לא. תרופות הן עסק מורכב; אף אחד לא אוהב לקחת תרופות, ואף אחד גם לא אוהב את ההתחייבות הכוללת שהן דורשות ממנו; ריטלין זו לא תרופה פשוטה ויש לה תופעות לוואי שצריך ללמוד להתמודד איתן, כל פעם מחדש.
אבל, והאבל הזה הוא חשוב - כל אדם צריך לשאול את עצמו, נוקדתית, האם הסבל שאני חווה עכשיו, ללא התרופה, הוא שווה את הסבל שאסבול אם כן אקח את התרופה? האם לא עדיף לסבול מת''ל מסויימות על פני משהו שיסדר לי את החיים ויגרום לי להרגיש טוב יותר? מה מהווה עבורי יותר סבל; תופעות הלוואי של התרופה, או 'תופעות הלוואי' של ההפרעה שאני סובל ממנה?
אתם לא חייבים לקחת תרופות, אבל שתדעו שברוב המקרים אתם תשמעו שזה הפסד. תרופות אולי לא יצילו אתכם, אבל הן בהחלט יכולות לעזור.
אני שמעתי שיש מטפל הומואפותי מקסים שגר בביתן עץ בצפון שמטפל בשחייה לילית במעיין הבתולות ובשתיית מי מלח מהאוקיינוס. הוא לוקח 9,000 שקל לפגישה, ויש עליו מלא המלצות באינטרנט. אולי זה עדיף על ריטלין?
כאמור, יש מלא חרטות באינטרנט. אחת התופעות הקשות שהריטלין רכש יחד עם המגיפה הפסיכית שלו, הוא מגיפת החברים שעושים על חשבונכם כסף.
אף אחד לא יגיד לכם מה נכון עבורכם, רק אתם תגדירו לעצמיכם. אבל אני רק אגיד לכם משהו; מטפלים הומואופתים בריטלין, אם אני לא טועה, כיום, יש כ700. רק במדינת ישראל. 700! זה מספר פסיכי. אני מדבר איתכם על עשירית אם לא מאית מזה לפני כ20 שנה; תעשו את החשבון בעצמיכם.
אני בטוח שיש טיפול הומואפותי כלשהו שבאמת יעיל, אבל בין כל הזבל שיש באינטרנט, שיהיה לכם בהצלחה למצוא אותו.
שמעתי שאם שותים תה צמחים שלוש פעמים ביום ועושים ריצה 3 פעמים בשבוע לא צריך ריטלין. האם זה נכון?
כאמור, יש מלא שיטות 'טבעיות' להתגבר על תסמינים של בעיות קשב. ריצה, למשל, היא דבר ממריץ, כמו שהכדורים ממריצים. ספורט זה דבר בריא, לכל אחד. זה עוזר לגוף להזרים את הדם, תורם למצב רוח, משפר את יעילות המחשבה ויש הטוענים שזה גם גורם לכם להיראות יותר טוב.
אבל ספורט זה לא דבר שנקודתית עוזר יותר לבעיות קשב. זה תמיד יכול לעזור, כמו שזה עוזר לכל אחד, אבל זה לא 'התרופה'. ספורט הרבה פעמים הוא דבר שאנשים עם ADHD 'בורחים' אליו, כי הם בד''כ אנשים נורא פעילים, זריזי מחשבה והיפרים, ככה שלעשות ריצה או ללכת לחד''כ בשבילם זה משהו שהם אוהבים ובד''כ טובים בו. אם אתם רוצים להיות ספורטאים, אז כן, ספורט עוזר לבעיית קשב. אם אתם רוצים להיות רואי חשבון, אני לא חושב שזה מה שיעלים לכם את הבעיה.
אותו הדבר לגבי כל ה'תה צמחים', 'ריכוזית', 'תה סיני', 'רסקיו', 'רגיעון', ובלה בלה בלה - יש הרבה משקאות ותמציתי שתייה שהם יעילים, מרגיעים וגורמים לנו להרגיש טוב. לכל אדם. אין סיבה שלאדם עם ADHD יעזור תה צמחים מטיבט או ריכוזית מפרחי באך יותר מאשר לאדם בלי ADHD. אתם יודעים, גם אנשים בלי הפרעת קשב נוטים להיות מבולבלים, כועסים, לא מפוקסים, זה הגיוני, ולקחת משהו שעוזר באופן נקודתי זה תמיד טוב. אבל זה לא פותר את הבעיה.
שמעתי שיש מלא תוספי תזונה שאפשר לקחת במקום ריטלין. האם זה אפשרי?
הלוואי. תוספי תזונה, כמו כל דבר אחר שציינו, הוא דבר נהדר וחיוני. אבל כמו שאמרתי, לכל אחד. אין סיבה שתוסף תזונה אחד יהיה יעיל יותר לבעלי הפרעת קשב מאשר למי שאין לו הפרעת קשב; מי שיש לו מחסור בתזונה, צריך תוספי תזונה. מי שיש לו מחסור בקשב, צריך דבר שיתווה לו קשב.
תאוריית האומגה 3 היא בין המעניינות ששמעתי. זוכרים מה אמרנו מקודם על ה'נעורים'? שהפרעת קשב חולפת, לפעמים לא? אני חושב שתאוריית האומגה 3 מתקשרת לזה. כמו שאמרתי, הרבה פעמים ילדים הם מבולבלים, מופרעים, ולא קשובים. הם יכולים להיות מאובחנים כבעלי ADHD אבל בפועל אין להם את המחלה הזו לאורך כל חייהם. וככה עוד הרבה אנשים למעשה; כאלה שחווים המון פעמים בלבול, חוסר פוקוס, לחץ, חרדה, פאניקה, יצירתיות, וכו' - אבל זה לא אומר שיש להם את ההפרעה, זה פשוט אומר שיש להם חוסר קשב. החוסר קשב יכול לנבוע ממלא סיבות אחרות; אולי הם סתם אנשים שסובלים מחרדה, או עודף מחשבות, או סתם כאלה שמרוכזים בעצמם יותר מידי. עבור אנשים כאלה אומגה 3 יכול מאוד לעזור כדי ''לכנס אנרגיות'' בכדי להצליח להיות קשובים ומרוכזים יותר מבד''כ. אבל עבור אנשים עם הפרעת קשב, כמו לצערי כל הדברים האחרים, זה פשוט לא פותר את הבעיה. לפעמים זה עוזר לתסמינים שלה, אבל זה לא הטיפול העיקרי בה.
אז אי אפשר לטפל בהפרעת קשב בלי לקחת תרופות?
אפשר, אבל זה דורש הרבה. הייתי מתחיל בלמחוק את כל ה'תוספי תזונה'/'תה צמחים'/'ספורט בריא' וכו' מהלקסיקון שלכם. תלכו לטיפול, אצל מישהו מקצועי. תשקיעו בניהול היום יום שלכם. תכתבו יומנים. תסדרו דברים. תלכו למטפל בCBT כדי לשלוט בחוסר וויסות רגשי ובתסכול מההפרעה. אפשר לחיות עם הפרעת קשב, זה קשה עם או בלי תרופות. אבל חשוב קודם כל לדעת לאן אנו חותרים, ולא להאמין בדברים שרק מכשילים אותנו.
ואם לקחתי תרופות, זה אומר שאין לי יותר הפרעת קשב?
לצערי, לא. התרופות הן רק דבר שמקל משמעותית בתסמינים, אבל לצערנו, הן מוגדרות בטווח זמן מצומצם, והן לא מצליחות באמת 'לרפא' את המוח מההפרעה. מה גם שהת''ל קשות מידי בשביל לחיות עם התרופות האלה באופן יום יומי, וההתחייבות אליהן מתישה.
מה שכן, תרופות עוזרות מאוד. תמיד צריך 3 דברים כשיש לך הפרעת קשב; לדעת ממה אתה סובל, לדעת איך להקל על עצמיך, ולדעת איך אתה משפר את זה.
לדעת ממה אתה סובל זה לדעת מהי ההפרעה, אל מה היא גורמת ואיך היא פוגעת בחיים שלך.
לדעת איך להקל על עצמיך זה לדעת איזה תרופות לקחת, איזה תוספים, איזה מרגיעים ואיזה אמצעים שונים אתה יכול להשתמש בכדי להקל בתסמינים של ההפרעה, שגורמים לך לבלבול, חוסר פוקוס, פאניקה ותסכול.
לדעת איך לשפר את החיים שלך, את זה לא יצליחו שום תרופות, תוספי תזונה או קוסמים הומואפוטים; זה רק אתם. רק אתם תוכלו למצוא עבור עצמיכם את התכנית לבנות חיים טובים יותר, בעזרת המון טכניקות, שיטות התמודדות, וכדאי בליווי אדם מקצועי.
וטיפ אחרון?
פשוט תנסו. אל תפחדו לנסות. כל טיפול, כל אמצעי, הכל כשר. תאמינו לי, עדיף לנסות הכל מאשר להיות פסיביים ולחיות עם הפרעת קשב כשאפשר לטפל בה ובחרתם שלא. אני לא אומר שבהכרח תצליחו; אבל לפחות תנסו, לא?
כל מה שכתבת זה בולשיט! אין דבר כזה הפרעת קשב וזה שקר שהמציאו הרופאים והפסיכיאטרים והמורים כדי ליצור תלמידי מכונות שלומדים בבית ספר של רובוטים שמהנדסים אותם להיות עבדים של החיים האלה וכל התרופות האלה הן סמים ממכרים שנועדו בשביל לשרת את המורים שלהם שלא יודעים לעשות את העבודה! והמערכת הלימודית היא חרא! הכל בגלל מערכת החינוך! הכל זה כסף! שחיטות!!!
תלכו לישון בבקשה.
תודה 🔺🙏😸
אבל היופי בהפרעת קשב, אגב, מבחינת האבחנה שלה, היא שהיא דבר שעשוי להיות חולף, בחלק מהמקרים. הפרעת קשב עד גיל 18 לרוב מאובחנת כ''attention deficit disorder of childhood'', יענו, זו הפרעה ששייכת לילדות. כלומר, ההפרעת קשב עצמה קיימת, אבל כל עוד אתה לא מעל גיל 18, עשוי להיות לה תוקף. זה יכול לחלוף. לפעמים (ובתכלס? ברוב המקרים) זה גם חולף, אבל המקרים הקשים הם אלה שלא.
הרופאים חולקים עלי במקרה הזה, וזה בסדר. הרבה אנשים מאמינים שאם הילד בגיל 6 צריך ריטלין הוא יצטרך גם בגיל 60. ואילו זאת, הסטטיסטיקה טוענת אחרת; אחוז המבוגרים שלוקח ריטלין כיום הוא מזערי לעומת אחוז הצעירים שלוקחים ריטלין, וזה רחוק מלהיות נכון שהם צריכים פחות. בעוד ילדים נמצאים במסגרת קשה אך עוטפת שמאוד מעצבת להם את סדר היום, המבוגרים יוצרים את סדר היום שלהם בעצמם, ואי-שימוש בריטלין עבור מבוגרים עם ADHD חריף הוא סיכון ממש של התנהלות יום יומית שלהם. מבוגרים בעלי ההפרעה זקוקים לתרופות הרבה יותר מילדים, אבל אף אחד לא מדבר על זה, כי הכי קל להגיד ש''ריטלין זה רק לבגרויות ולבית ספר''. אז לא.
אז עכשיו אני מפציר בכם, צועק עליכם, וזועק - בואו נדבר על זה. מבוגרים עם הפרעת קשב. מה זה. למה זה קורה. איך מתמודדים. השלכות. וכו'.
מה זה הפרעת קשב אצל מבוגרים?
בגדול, הפרעת קשב אצל מבוגרים היא לא כזו שונה מהאופן בו היא מתבטאת אצל ילדים, פרט כאמור לחומרה שלה. הפרעת קשב היא הפרעה שפוגמת ברוב קווי ההתנהלות ה'מסגרתיים' של החיים; סדר יום, מערכת שעות, סידור לוחות זמנים, ואפילו מתבטאת בדברים הקטנים של לסדר דברים בבית או להתארגן לעבודה. אנשים כאלה נוטים להיות בד''כ נורא מבולבלים, סוטים מנושא לנושא, מפוזרים, ובעיקר כאלה שסובלים מאוד מהמאמצים הקשים שהם דורשים מעצמם בכדי לעמוד בסטנדרטים של החברה שהם נמצאים בה.
הפרעת קשב אצל מבוגרים גורמת להם לקשיי תפקוד כואבים בחיי היום יום. אלו אנשים שנוטים להיות מפוטרים או סתם כאלה שלא מרוצים מהם הרבה בעבודה; מקרים קלאסיים הם אלה שאומרים עליהם ''הוא עובד מעולה, אבל כל כך מפוזר!'' או ''הוא יודע את העבודה, אבל קשה לעבוד איתו'' וכו' וכו'. הכישורים, היכולות, הדברים שיש לכם - יש לכם. אף אחד לא ייקח את זה ממכם. אילו זאת, ההפרעה, שפוגמת בהתנהלות הכללית סביב הכישורים, גורמת להם לקבל הרבה פחות ביטוי, וחבל.
הפרעת קשב היא ציר חשיבה בו אופן ההתארגנות של המחשבות לא מצליח ליצור סדר בזמן וביעילות שאדם ללא ההפרעה מסוגל. זאת אומרת, דמיינו שישנו תרגיל מסובך במתמטיקה; ויש לכם שני תלמידים ב5 יחידות, אחד עם ADHD והשני לא. שניהם יגיעו לאותה התוצאה, אבל בעוד הבחור ה'רגיל' יפתור את התרגיל באופן מסודר לפי השורות, כינוס איברים, פישוט משוואות וכו'; הבחור עם ADHD יתחיל לפתוח מחברות, גליונות, לקשקש, לכתוב וורסיות שונות ומשונות של התרגיל בכל פעם, להתבלבל בין מינוס לפלוס ולכתוב תסריט על היופי שבמספרים במקביל. שניהם יגיעו לאותה התשובה, כי בסופו של דבר, שניהם ב5 יח''ל ויש להם את אותה היכולת, אבל הזמן והיעילות לא תואמים, וזה מה שגורם להכל להיות FUCKED UP.
מה ההשלכות?
בעיקרון, הרבה מבוגרים חיים עם הפרעת קשב ללא טיפול ממשי, והם חיים בסדר. המבוגרים בניהם אפילו לא יודעים שיש דבר כזה הפרעת קשב, הם רובם בטוחים ש'כולם חיים ככה' או משהו. הכל בסדר, זה תקין. הבעיה היא שהעולם של היום, לצערנו, הוא עולם שמצריך המון קשב. אנחנו מתחילים לחיות בעולם נורא טכנולוגי, מהיר, וחסר אמצעי 'האטה'. המחשוב עולה, כמות האנשים גדלה, האופן שבו אנחנו צריכים לספק משהו - עבודות משרדיות, שירות לקוחות, לימודים אקדמאיים, ניהול חשבונות וכו' - הוא מצריך המון קשב, הרבה יותר מהדור שקדם לנו. ומי שאין לו קשב בדור הזה סובל הרבה יותר ממי שלא היה לו קשב בדור שלפנינו, תאמינו לי. זה לא בגלל שהמחלה נהפכה למגפה; זה בגלל שהעולם נהפך למגפה. אבל זה סיפור אחר.
ההשלכות של הפרעת קשב לפי חומרתה אצל מבוגרים היא שהיא גורמת לתסכול רב, עקב המודעות ליכולות אבל חוסר היכולת להביע אותן, כמו אצל ילדים. פיטורין מהעבודה. גירושין, ומערכות יחסים לא יציבות. חוסר יציבות וחוסר וויסות רגשי מתסכל. מחשבות זעם והתמכרות לחומרים בעקבות התסכול הקודם. במקרים חמורים זה יכול להגרר למחשבות אובדניות של ממש, ויש עדויות לכך שזה יכול להתפתח להפרעות אישיות והפרעות מצב רוח שונות שהטיפול בהן כבר יהיה ממש אינטנסיבי.
קיצר, צריך לטפל.
***
איך מטפלים בהפרעת קשב אצל מבוגרים?
למעשה, בדיוק כמו אצל ילדים - רק שהפעם זה קצת יותר מסובך.
התהליך התקין הוא לגשת לרופא המשפחה ולקבל הפנייה לפסיכיאטר או נוירולוג שמאבחן ADHD. ממליץ ללכת לאחד שאתם יודעים שהוא ה-אחד.
לאחר ההפנייה, ככל הנראה תשלחו לעשות בדיקת TOVA - לבדוק את התאמת הכדור, התאמת מינון הכדור וחידוד אבחנה. מבחן הTOVA עוזר לנו לדעת כמה הכדור אפקטיבי, וכמה ההפרעה שלנו חמורה. לצורך התאמת התרופה ווידוא האבחנה מבחן TOVA הוא סוג של חובה.
לאחר שעברתם את זה, אתם כנראה תגשו עם תוצאות מבחן הTOVA שוב פעם אל אותו הנוירולוג - ותקבלו מרשם עבור התרופה באופן קבוע. הרופא כבר יודיע לכם איך אתם משתמשים בתרופה ומה עושים איתה הלאה, וכבר ימשיך איתכם לשיטות טיפוליות נוספות.
אני לא רוצה להכניס תרופות לגוף שלי! תרופות זה דבר נורא! שמעתי שהשטן יצר את הריטלין אצל הנאצים ומכר אותם ליהודונים כדי להרוס לילדים את החיים! מה עושים???
בגדול, הבחירה שלכם היא אם לקחת את התרופה או לא. תרופות הן עסק מורכב; אף אחד לא אוהב לקחת תרופות, ואף אחד גם לא אוהב את ההתחייבות הכוללת שהן דורשות ממנו; ריטלין זו לא תרופה פשוטה ויש לה תופעות לוואי שצריך ללמוד להתמודד איתן, כל פעם מחדש.
אבל, והאבל הזה הוא חשוב - כל אדם צריך לשאול את עצמו, נוקדתית, האם הסבל שאני חווה עכשיו, ללא התרופה, הוא שווה את הסבל שאסבול אם כן אקח את התרופה? האם לא עדיף לסבול מת''ל מסויימות על פני משהו שיסדר לי את החיים ויגרום לי להרגיש טוב יותר? מה מהווה עבורי יותר סבל; תופעות הלוואי של התרופה, או 'תופעות הלוואי' של ההפרעה שאני סובל ממנה?
אתם לא חייבים לקחת תרופות, אבל שתדעו שברוב המקרים אתם תשמעו שזה הפסד. תרופות אולי לא יצילו אתכם, אבל הן בהחלט יכולות לעזור.
אני שמעתי שיש מטפל הומואפותי מקסים שגר בביתן עץ בצפון שמטפל בשחייה לילית במעיין הבתולות ובשתיית מי מלח מהאוקיינוס. הוא לוקח 9,000 שקל לפגישה, ויש עליו מלא המלצות באינטרנט. אולי זה עדיף על ריטלין?
כאמור, יש מלא חרטות באינטרנט. אחת התופעות הקשות שהריטלין רכש יחד עם המגיפה הפסיכית שלו, הוא מגיפת החברים שעושים על חשבונכם כסף.
אף אחד לא יגיד לכם מה נכון עבורכם, רק אתם תגדירו לעצמיכם. אבל אני רק אגיד לכם משהו; מטפלים הומואופתים בריטלין, אם אני לא טועה, כיום, יש כ700. רק במדינת ישראל. 700! זה מספר פסיכי. אני מדבר איתכם על עשירית אם לא מאית מזה לפני כ20 שנה; תעשו את החשבון בעצמיכם.
אני בטוח שיש טיפול הומואפותי כלשהו שבאמת יעיל, אבל בין כל הזבל שיש באינטרנט, שיהיה לכם בהצלחה למצוא אותו.
שמעתי שאם שותים תה צמחים שלוש פעמים ביום ועושים ריצה 3 פעמים בשבוע לא צריך ריטלין. האם זה נכון?
כאמור, יש מלא שיטות 'טבעיות' להתגבר על תסמינים של בעיות קשב. ריצה, למשל, היא דבר ממריץ, כמו שהכדורים ממריצים. ספורט זה דבר בריא, לכל אחד. זה עוזר לגוף להזרים את הדם, תורם למצב רוח, משפר את יעילות המחשבה ויש הטוענים שזה גם גורם לכם להיראות יותר טוב.
אבל ספורט זה לא דבר שנקודתית עוזר יותר לבעיות קשב. זה תמיד יכול לעזור, כמו שזה עוזר לכל אחד, אבל זה לא 'התרופה'. ספורט הרבה פעמים הוא דבר שאנשים עם ADHD 'בורחים' אליו, כי הם בד''כ אנשים נורא פעילים, זריזי מחשבה והיפרים, ככה שלעשות ריצה או ללכת לחד''כ בשבילם זה משהו שהם אוהבים ובד''כ טובים בו. אם אתם רוצים להיות ספורטאים, אז כן, ספורט עוזר לבעיית קשב. אם אתם רוצים להיות רואי חשבון, אני לא חושב שזה מה שיעלים לכם את הבעיה.
אותו הדבר לגבי כל ה'תה צמחים', 'ריכוזית', 'תה סיני', 'רסקיו', 'רגיעון', ובלה בלה בלה - יש הרבה משקאות ותמציתי שתייה שהם יעילים, מרגיעים וגורמים לנו להרגיש טוב. לכל אדם. אין סיבה שלאדם עם ADHD יעזור תה צמחים מטיבט או ריכוזית מפרחי באך יותר מאשר לאדם בלי ADHD. אתם יודעים, גם אנשים בלי הפרעת קשב נוטים להיות מבולבלים, כועסים, לא מפוקסים, זה הגיוני, ולקחת משהו שעוזר באופן נקודתי זה תמיד טוב. אבל זה לא פותר את הבעיה.
שמעתי שיש מלא תוספי תזונה שאפשר לקחת במקום ריטלין. האם זה אפשרי?
הלוואי. תוספי תזונה, כמו כל דבר אחר שציינו, הוא דבר נהדר וחיוני. אבל כמו שאמרתי, לכל אחד. אין סיבה שתוסף תזונה אחד יהיה יעיל יותר לבעלי הפרעת קשב מאשר למי שאין לו הפרעת קשב; מי שיש לו מחסור בתזונה, צריך תוספי תזונה. מי שיש לו מחסור בקשב, צריך דבר שיתווה לו קשב.
תאוריית האומגה 3 היא בין המעניינות ששמעתי. זוכרים מה אמרנו מקודם על ה'נעורים'? שהפרעת קשב חולפת, לפעמים לא? אני חושב שתאוריית האומגה 3 מתקשרת לזה. כמו שאמרתי, הרבה פעמים ילדים הם מבולבלים, מופרעים, ולא קשובים. הם יכולים להיות מאובחנים כבעלי ADHD אבל בפועל אין להם את המחלה הזו לאורך כל חייהם. וככה עוד הרבה אנשים למעשה; כאלה שחווים המון פעמים בלבול, חוסר פוקוס, לחץ, חרדה, פאניקה, יצירתיות, וכו' - אבל זה לא אומר שיש להם את ההפרעה, זה פשוט אומר שיש להם חוסר קשב. החוסר קשב יכול לנבוע ממלא סיבות אחרות; אולי הם סתם אנשים שסובלים מחרדה, או עודף מחשבות, או סתם כאלה שמרוכזים בעצמם יותר מידי. עבור אנשים כאלה אומגה 3 יכול מאוד לעזור כדי ''לכנס אנרגיות'' בכדי להצליח להיות קשובים ומרוכזים יותר מבד''כ. אבל עבור אנשים עם הפרעת קשב, כמו לצערי כל הדברים האחרים, זה פשוט לא פותר את הבעיה. לפעמים זה עוזר לתסמינים שלה, אבל זה לא הטיפול העיקרי בה.
אז אי אפשר לטפל בהפרעת קשב בלי לקחת תרופות?
אפשר, אבל זה דורש הרבה. הייתי מתחיל בלמחוק את כל ה'תוספי תזונה'/'תה צמחים'/'ספורט בריא' וכו' מהלקסיקון שלכם. תלכו לטיפול, אצל מישהו מקצועי. תשקיעו בניהול היום יום שלכם. תכתבו יומנים. תסדרו דברים. תלכו למטפל בCBT כדי לשלוט בחוסר וויסות רגשי ובתסכול מההפרעה. אפשר לחיות עם הפרעת קשב, זה קשה עם או בלי תרופות. אבל חשוב קודם כל לדעת לאן אנו חותרים, ולא להאמין בדברים שרק מכשילים אותנו.
ואם לקחתי תרופות, זה אומר שאין לי יותר הפרעת קשב?
לצערי, לא. התרופות הן רק דבר שמקל משמעותית בתסמינים, אבל לצערנו, הן מוגדרות בטווח זמן מצומצם, והן לא מצליחות באמת 'לרפא' את המוח מההפרעה. מה גם שהת''ל קשות מידי בשביל לחיות עם התרופות האלה באופן יום יומי, וההתחייבות אליהן מתישה.
מה שכן, תרופות עוזרות מאוד. תמיד צריך 3 דברים כשיש לך הפרעת קשב; לדעת ממה אתה סובל, לדעת איך להקל על עצמיך, ולדעת איך אתה משפר את זה.
לדעת ממה אתה סובל זה לדעת מהי ההפרעה, אל מה היא גורמת ואיך היא פוגעת בחיים שלך.
לדעת איך להקל על עצמיך זה לדעת איזה תרופות לקחת, איזה תוספים, איזה מרגיעים ואיזה אמצעים שונים אתה יכול להשתמש בכדי להקל בתסמינים של ההפרעה, שגורמים לך לבלבול, חוסר פוקוס, פאניקה ותסכול.
לדעת איך לשפר את החיים שלך, את זה לא יצליחו שום תרופות, תוספי תזונה או קוסמים הומואפוטים; זה רק אתם. רק אתם תוכלו למצוא עבור עצמיכם את התכנית לבנות חיים טובים יותר, בעזרת המון טכניקות, שיטות התמודדות, וכדאי בליווי אדם מקצועי.
וטיפ אחרון?
פשוט תנסו. אל תפחדו לנסות. כל טיפול, כל אמצעי, הכל כשר. תאמינו לי, עדיף לנסות הכל מאשר להיות פסיביים ולחיות עם הפרעת קשב כשאפשר לטפל בה ובחרתם שלא. אני לא אומר שבהכרח תצליחו; אבל לפחות תנסו, לא?
כל מה שכתבת זה בולשיט! אין דבר כזה הפרעת קשב וזה שקר שהמציאו הרופאים והפסיכיאטרים והמורים כדי ליצור תלמידי מכונות שלומדים בבית ספר של רובוטים שמהנדסים אותם להיות עבדים של החיים האלה וכל התרופות האלה הן סמים ממכרים שנועדו בשביל לשרת את המורים שלהם שלא יודעים לעשות את העבודה! והמערכת הלימודית היא חרא! הכל בגלל מערכת החינוך! הכל זה כסף! שחיטות!!!
תלכו לישון בבקשה.
תודה 🔺🙏😸
תודה רבה
השבמחקממליצה על טיפול באמצעות נוירופידבק