מהי הפרעת אישיות, למה היא משונה ככ ומה ההבדל בינה לבין מחלת נפש?

חבר'ה, אנחנו בבעיה.

בכללי, שתדעו. תחום הפסיכולוגיה הוא סיוט. חשבתם שפסיכיאטריה זה קשה? הו לא. כאילו כן, הכל קשה. בעצם, אני לא יודע - האם הפרעת אישיות היא נוטה יותר בכיוון הפסיכולוגי או הפסיכיאטרי? כי רק פסיכיאטרים יכולים לאבחן אותה, ועם זאת, כדורים לא עוזרים להפרעות אישיות אז רק פסיכולוגים לוקחים את העסק לידיים ועושים איתו משהו. 

ואם נדבר על הפרעות אישיות, למעשה, מה זה בכלל? ומה ההבדל בין זה לבין מחלות נפש? ואיך נדע האם קיצוניות מצב הרוח שלי היא בגלל האירועים שעברתי או בגלל שסתם אין לי איזון סרוטונרגי במוח? ואיך נדע אם החרדה היא בעצם תגובה רגשית מוקצת למאורע או שפשוט יש לי עודף דופמין ונוראדרנלין נגטיבי במוח? איך לעזאזל נדע אם אני למעשה סכיזואיד, או אנטי סוציאלי, או APD או AVPD, או בכלל נרציסטי? איך אדע אם אני ציקלותמי או גבולי? מה לעזאזל קורה פה?

ואם לא הבנתם מילה, תגידו תודה שאתם לא לומדים פסיכולוגיה, או רפואה פסיכיאטרית. עניין הפרעות האישיות הוא כל כך מסובך שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. אבל אם יש דבר שאני שונא יותר מהעסק המסובך של הפרעות האישיות שמתוסבך יותר מעצמו, הוא כשהפרעה נהפכת לתופעה, וכזו שמצריכה שיחה לגביה. או הכי גרוע - הפרעה שהופכת את פניה באמצע החיים, ככה, בלי התראה. אתם גבוליים? אל תהיו בטוחים. 

מה זה הפרעת אישיות?

בגדול, הפרעת אישיות היא כל ההקשר שבו החשיבה שלך מונעת למקום שמעוות את המציאות או גורם לה לקבל גוון ששונה מאיך שהיא באמת. בין אם בגלל טראומה או חינוך לקוי, ואף אם לא, הפרעת האישיות מונעת בעיקר מאופן החשיבה שלך, ובעיקר באופן בו תכונות ואפיונים שלך משתנים מהנורמה החברתית וגורמים לך לסבול, להפגע בתפקוד או לפגוע באחרים. הפרעות אישיות כיום מחולקות לצירים רבים ואבחנות רבות, שמקיימים בלבול בין אבחנה לאבחנה, התנגשות בין מאבחנים שונים, ובעיקר קושי בטיפול בעקבות חוסר הודאות לגבי המסתורין הגדול שבאישיות.

מהו קושי אישיותי ומהם קווי אישיות?

בואו נדבר על זה. כולנו מופרעים מבחינה כלשהי. לכל אחד יש את הפאק שלו - ההוא שאוהב להתבודד, ההוא שאוהב להתלבש ולהתנהג באופן הזוי, ההוא שחושב על חייזרים, ההוא שמפחד ממרקרים, קיצר, לכל אחד יש פאק חשיבתי שונה כלשהו שיכול לגרום לו להרגיש חריג. אוקיי, לא לכל אחד, לא בהכרח.

אבל בכל הנוגע לקושי אישיותי, אנו מדברים על הבדל קיצוני בו התכונה הזו שלך מעוררת בעיקר שלושה השלכות עיקריות - סבל, פגיעה, תפקוד. כלומר, אדם שלא מתפקד כראוי בגלל קווי אישיות בעייתיים, אדם שפוגע באחרים, אדם שסובל עקב קווי האישיות הבעייתיים שלו - ביזאריות והתנהגות משונה מוגדרים כהפרעה רק אם הם מעוררים סבל עבור המטופל או סובביו. אם לא, עופו על זה.

קושי אישיותי הוא המצב בו אחד או כמה מקווי האישיות שלך בעייתיים. למשל, תלות בקשר - אדם יכול להיות עם אישיות תקינה, אך התלות בקשר מהווה עבורו סיכון. או למשל, הנטייה לפראנויה -שוב - אנשים נורמלים לחלוטין ביום יום שנוטים להיות פרנואידים כשהם לצורך העניין מתמודדים עם איום כלשהו, למשל, התחושה שיש אדם שפגעת בו ובכל פעם בה הוא מופיע בחייך הוא בעצם מנסה לפגוע בך בחזרה, ולאט לאט הוא גם מנסה לפגוע בך כשהוא לא מופיע. מחשבות פרנואידיות, למעשה, הן דוגמא לא טובה, כי הן יכולות להיות גם חלק ממחלות נפש. מסובך כבר אמרתי?

עוד דוגמא היא קווי אישיות גבוליים למשל. אדם שחי חיים נורמטיביים לחלוטין אך בכל הנוגע לקשר חייו סוערים ומלאי רגשות סותרים. אהבה עוטפת ושנאה לא חומלת לסירוגין עבור בני זוג או חברים קרובים, נטייה לפחד שההורים ינטשו אותו, פחד להשאר לבד בסיטואציות חברתיות וכו'. אלו אנשים שהכל טוב אצלם, אבל התלות בקשר נעשית קיצונית, ומגבילה אותם ביצירת קשרים.. נורמליים, כנראה.

מה ההבדל בין הפרעת אישיות למחלת נפש?

שאלה קשה שמתקילה את כולנו. מצד אחד ניתן להסביר את זה בקלות, מצד שני, אי אפשר לדעת באמת מה זה מה.

מחלת נפש בעיקרון היא מחלה פיזית. כלומר, ישנה בעיה כלשהי במח שלכם שגורמת לכם להרגיש איך שאתם מרגישים. למשל, אם אתם הוזים שהשב''כ עוקב אחריכם ושכשיצאתם לטיול עם הכלב ראיתם חללית חייזרים - זו מחלת נפש. אם אתם מרגישים רוחניים והכוכב ההוא נראה לכם כמו חללית אבל אתם לא בטוחים ואתם יודעים שאין לכם שום הוכחה ודאית - זו לא. 

אם אתם מרגישים שהעולם עוין כלפיכם בכל אופן ואתם מפחדים מכל אדם שפונה אליכם שרוצה לפגוע בכם - זו מחלת נפש. אם אתם סתם מביעים חשש כללי לבני אדם ושיפוטיים וזהירים מפני רבים מהם, אתם לא. 

אם אתם נוטים למצבי רוח קיצוניים ובלתי נשלטים ואין להם שום קשר לאירועים שעוברים עליכם, והם קופצים לסירוגין מאחד לשני - זו מחלת נפש. אם אתם סתם מרגישים ממש טוב או ממש רע בעקבות אירועים שקרו לכם, כנראה שזו לא.

אם אתם נוטים להיות עצבניים, כעסנים, חסרי שקט וחרדים באופן שאיננו בשליטתכם וששום דבר לא ירגיע אתכם לא משנה מה יהיה - זו כנראה מחלת נפש. אם הכעס והעצבנות נובעים מאירועים שעצבנו אותכם ובאופן שכן ירגיע אתכם אם תמצאו דרכים להרגע, אז זו לא.

אם אתם נוטים לדיכאון ומחשבות אובדניות ללא שום קשר למאורע עליכם ואתם מרגישים שהגוף שלכם רוצה למות בלי קשר לחיים עצמם או לאירועים שקרו ושאין לכם משאלות או שאיפות שישפרו את המצב זו כנראה מחלת נפש של דיכאון. גם מצבי דיסתמיה של מצב רוח ירוד ללא סיבה מלווה רוב הזמן זו מחלת נפש. אם אתם מדוכאים וסובלים בגלל דברים שקרו לכם בחיים ובעקבות מקרים קשים שעברתם, שוב, אז לא. קיצר - אם שואלים אתכם למה אתם בדיכאון ויש לכם סיפורים קשים לספר - זה לא נחשב מחלת נפש. או שגם וגם, לא יודע. 

שוב, זה לא החלטי או ודאי, אבל הרעיון הוא כזה - ההפרעה הנפשית כן נובעת או מעוררת באדם בחירה לגבי ההתמודדות ולגבי המצב. לא ברמה של ''אתם בוחרים להרגיש ככה'', אלא במובן שישנה שליטה אישיותית על המצב. אתם לא יודעים איך, ואתם סובלים מזה, ואתם מתחננים לעזרה, הכל טוב. אבל במחלת נפש מדובר באנשים שאין להם שליטה על מצבם בשום בחינה שאיננה תרופתית או ללא התערבות חיצונית של רפואה מתקדמת כמו זריקות או ECT.

תראו, יש כאן אלמנט מסובך רצח. בעיקרון הפואנטה היא שהמחלות הנפשיות הן מחלות שנובעות מאלמנטים פיזיים במוח. למשל, אי איזון סרוטונירגי מוביל ככל הנראה למאניה דיפרסיה או ציקלותמיה. חוסר איזון סרוטונירגי מוביל לדיכאון וחרדה. עלייה בזרזי דופמין ספציפיים גורמים למחשבות פסיכוטיות או התנהגות פסיכוטית שאינן רציונאליות למציאות, הזיות, דמיונות, וכאלה שלא ניתן להכיר בעובדה שהם לא מציאותיים אף פעם. ישנה גם תאוריה יותר נוירולוגית, שמעבירה את תאוריות הדופמין-סרוטונין-נורפינפרין לתאוריות יותר בכיוון נוירונים ומוליכים חשמליים בין תאי עצב, בואו נגיד, ''שלב אחורה'' לפני הדופמין והסרוטונין. אלא בעיקר יותר רלוונטים לחולי אפילפסיה ופרכוסים, ועם הזמן התגלו מחקרים על מצבי רוח והפרעות קשב אף למדי. ואפילו - סכיזופרניה.

למעשה, כיום, תרופות נוגדות אפילפסיה ופרכוסים משמשות גם כמייצבות מצב רוח. זה התחיל מלמיקטל וכיום זה.. כולן, בערך. כלומר, כל תרופה שעוזרת לאפילפסיה עוזרת למאניה דיפרסיה, וזה לא סביר. תאוריה שקראתי לא מוסמכת טוענת שכל מאניה היא בעצם תוצר 'הצתה' חשמלית כמו בהתקף אפילפסיה, ושדו קוטביות היא בעצם תת סוג של אפילפסיה. זה ממש מעניין, אבל זה לא קשור לנושא. 

מה ההתנגשות בין הפרעות נפשיות למחלות נפש? למה זה מבלבל?

מהסיבה הפשוטה -שלא ניתן לדעת מה קדם למה.

ניתן דוגמא פשוטה. הפרעת מצב רוח, ציקלותימיה, כביכול מחלת נפש (יש טוענים שלא) שמובעת במצבי רוח קיצוניים באופן מינורי בצורה יומ-יומית, בלתי נפסקת. סוג של מחזוריות ממש מהירה של היפו מאניה ונוירוזה. 

באותו אפקט ניתן להכליל גם את ההפרעת אישיות גבולית - שגם היא כוללת מצבי רוח מעורבים ומשתנים מיום ליום ובאופן קיצוני! ההבדל הוא נורא פשוט - בציקלותמיה ישנן תרופות וסיימנו את הסיפור, בגבוליות אתה צריך לעשות סדר בבלאגן בטיפול ארוך ומייגע. ואיך נדע מה זה מה? ואיך נוכל לאבחן נכון כדי לגלות בכלל מה נכון?

אבל זה לא מדוייק. למעשה, הד''ר יענה לכם שבהפרעת אישיות גבולית ישנה תסמונת פסיכוסומטית (שניה ונסביר) שגורמת להתנהגות הזו ולמצב רוח הזה, ולמעשה, זה איננו נובע מאי סדר ביולוגי. 

ומה עם סכיזוטפילית? אנשים שמאמינים בחייזרים או באלים ויוצאים מגדר המציאות? אולי זה סכיזופרניה? גם כאן הד''ר ישיב שמדובר בעצם בחשיבה דילוזיונאלית שאיננה פסיכוטית, כיוון שהיא מחשבה שנובעת מאמונה פנימית של הקושי באישיות. הוא לא באמת יכול לראות מה שלא קיים או לדמיין דברים שלא קיימים, אך אלו לא מחשבות שווא, אלו פשוט תוצר של אישיות ממש קשה ולא מסונכרנת עם המציאות.

מה ההבדל בין תסמינים פסיכוסומטיים לתסמינים פסיכיאטרים רפואיים?

ניסוח לא מדוייק, אבל הכוונה הייתה להבדל בין פסיכוסומטיקה לבין פסיכומוטריה. ההבדל בין מחשבה שמובילה לרגש לבין רגש שמוביל למחשבה.

תסמינים פסיכוסומטיים - תסמינים פיזיולוגיים כמו חרדה, רעד, דיכאון, סערת רגשות, חוסר כוחות וחוסר חשק לחיות או אנערף - אך אלו נובעים מתוך מצוקה או מחשבה פנימית, שברגע שתחלוף ותתגבר עליה, התחושות האלה יתמתנו ואף יעברו. כלומר, ישנו איזה שהוא קושי או מצוקה מודעת או לא מודעת בנפש שלך, שגורמת לך לפעול באופן שבו אתה פועל ולהרגיש את מה שאתה מרגיש. זו איננה בעיה פיזית וזה לא נובע מדבר שלא מאוזן בשכל שלך, זה פשוט משהו לא פתור בינך לבין עצמיך שגורם לך להרגיש מה שאתה מרגיש כאמצעי הבעה פיזי לתסכול שלא קיבל הבעה באופן יותר נפשי. לפי התאוריות זו תגובה רציונאלית לכל הנוגע להדחקה, למשל, שמישהו עצבן אותך אתמול ושתקת והדחקת, וביום שאחרי היית עצבני וחסר שקט יום שלם ללא סיבה שידועה לך. 

תסמינים פסיכומוטוריים - אלו יכולים להיות תחושות נורא זהות - מצבי רוח קיצוניים למעלה ולמטה, חוסר שקט, היפר אקטיביות, רגשנות יתר, סערת רגשות, נטייה לדיכאון וחרדות, חרדות אובססיביות, חוסר יכולת להבין סיטואציות חברתיות ברמה הממשית והבסיסית שלהן - לא להבין הקשרי סיבה ותוצאה במשפט, לא להצליח לענות לשאלות באופן תואם. 

אלו תסמינים של מחלות נפשיות, ובעיקר כאלה שנגרמות על ידי משהו שהוא פאקט-אפ במוח שלכם. כלומר, זה לא שהחיים שסביבכם חרא ובגלל זה הכל ככה - זה פשוט בגלל שחסר לכם איזון כימי כלשהו במוח שאולי לא יפטר בקלות אבל יוכל להפטר מתישהו איכשהו. יש לכם תקווה.

ממה ניתן להבריא - מהפרעות אישיות או ממחלות נפש? ומה ההבדל בטיפול בניהם?

בכל הנוגע למחלות נפש טיפול פסיכיאטרי הוא מעבר לחובה. לא ניתן לטפל במחלות נפש ללא תרופות. אל תנסו. סכיזופרניים ללא תרופות? דיכאון מז'ורי ללא תרופות? חרדה כללית ללא תרופות? אי שקט? מאניה דיפרסיה? וואט דה פאק?

 אלו לא מחלות שאפשר לדון על מהלכי העבר ולדבר על הנפש וזה יחלוף, הו לא. אלו תסמינים פיזיים. מחלות פיזיות. אירועים שקורים לכם בתוך המוח ולא מאפשרים לכם לפעול אחרת עד שתטופלו תרופתית.

לעתים לאחר הטיפול והאיזון של המחלה נעשה תסכול אישיותי שמצריך גם טיפול אישיותי, אבל תאמינו לי, הוא יהיה מסטיק לצד מה שהם עוברים / עברו. 

ההחלמה היא חצויה, אך לעתים מלאה. במאניה דיפרסיה נצפו אנשים שממש התאזנו באופן שהמחלה כמעט נעלמה. גם בחרדה. למעשה, גם לסכיזופרניה יש אומרים, אם כי על אף אחד מאלה אין עדות להצלחה של 100% לצערי. זה פשוט כמו סכרת או מחלות כרוניות אחרות - אתה קם בבוקר, לוקח תרופה, ואתה חוזר להיות 'נורמלי'. זה האידיאל שאמור להיות לפחות. לצערי התרופות לא תמיד עובדות ועקב ההתמודדות הקשה נוצרות הפרעות אישיות שהופכות את טבלת ההתמודדות למקום אחר לגמרי, אבל בעקרון, זה הרעיון - הטיפול למחלות נפש הוא בתרופות. 

לגבי הפרעות אישיות, צר לי, אבל תרופות הן לא הקטע. תרופות הניתנות להפרעת אישיות ניתנות לצורך הקלה בתסמינים הפסיכוסומטיים. בגדול, מה שזה אומר זה שאתם לא באמת צריכים תרופות כדי להתגבר על תסמיני החרדה והדיכאון שלכם - כי כל עוד תטפלו היטב בהפרעת האישיות ותתמודדו עם המאפיינים שלה אתם לא תצטרכו את התרופות בכלל, כי הן לא פותרות את הבעיה שלכם. התרופות לא משנות רצף חשיבה או אופן התנהגות, ממש לא. הן רק גורמות לכם להרגיש פחות את העוצמות של החשיבה ולתת ווליום יותר רציונאלי ומתון לרגשות הסוערים של בעלי הקושי הנפשי. 

הטיפול בהפרעות אישיות הוא בעיקר טיפול פסיכולוגי. כיום ישנם שתי אופציות - טיפול דינאמי מעמיק, וטיפולים קוגנטיביים התנהגותיים כמו CBT או DBT. השיטות הקוגנטיביות התגלו כטובות מהדינאמיות, כיוון שבעלי הפרעת האישיות צריכים לאתגר את עצמם עם צדדים קשים בטיפול הדינאמי שהם מעדיפים להתנגד אליו.

הDBT, למשל, הוא כמו משחק מטרות כזה - יש לך משימות, אתה מקפיד, אתה מסתכל על הדברים שעוברים עליך מהצד ולומד לנתח אותם באופן שתואם את השאיפות שלך, ולאט לאט אתה לומד להתגמש עם הקושי האישיותי שלך ולדעת מתי הוא שולט בך ומתי אתה טועה ברצף החשיבה שלך. אנשים עם הפרעת אישיות טועים בקריאת המציאות וזו הסיבה שהם צריכים טיפול פסיכולוגי שילד אותם איך לקרוא את המציאות נכון.

וממה ניתן להחלים?

יש כאן קונפליקט. בינתיים נראה שלא מהפרעות נפש ולא ממחלות נפש ניתן להתרפא. או שמשניהם אפשר. או שמאחד מהם. תסבוכת, קיצר.

אחת מהתאוריות טוענת שניתן להבריא מהפרעות נפשיות כיוון שהבעיה היא בחשיבה ולא בגוף, ועם עבודה על החשיבה ניתן לשנות אותה ולטשטש את קווי המחשבה והרגשות שמגבילים אותך, וע''י כך לגרום להפרעת האישיות להיהפך להיות סתם תכונות אופי שונות שאינן מהוות 'הפרעה'. עם זאת, מחלות נפש כמו דיכאון מז'ורי, הן מחלות של הגוף ושלא ניתן להרפא מהם לעולם, צריך ללמוד לחיות איתן ולהשלים עם המצב, ובעיקר ללמוד איך להתקדם איתו הלאה כדי לא להתקע איתו לאורך כל החיים.

תאוריה נוספת אומרת ההפך - שמחלת נפש היא דבר שאתה פשוט צריך לקחת תרופות וזה יעבור. זהו, פיניטו לה קומדיה. תמצא את הקומבינציה הנכונה של התרופות, קח אותן, והכל יעלם. האי שקט, החרדות, הפסיכוזה, הדיכאון. באופן מפתיע - פריזמה היא התרופה הכי יעילה לדיכאון מז'ורי, שהיא התרופה הכי ראשונית ובסיסית לבעלי קושי אישיותי. התרופה הזו עושה פלאים וגורמת לבעלי דיכאון מז'ורי לאחר זמן להתעורר כאילו נעלם להם הדיכאון. זה מדהים.

ולעומת זאת, הפרעות אישיות, נוטות להיות סבוכות - וככל שעובר הזמן נוצרות תבניות במוח לגבי תפיסת המציאות שמגבילות את המטפל לעזור לך לשפר את המצב, ולכן, יתכן שלא ניתן להרפאות מהפרעות אישיות, אלא רק להשלים איתן ולחיות איתן באופן הכי הוגן וסביר שניתן עבורכם.

לסיכום?

הנפש היא מסובכת, והחיים מסובכים אף יותר. רק נזכיר כמה נקודות - הפרעה נפשית היא משהו שנובע מתוככם, מתוך האפיונים של הנפש שלכם. מתוך אירועי ילדות, טראומות, חינוך ומאפייני זהות שלא קשורים למוח או לגוף שלכם. מחלה נפשית היא שהמוח שלכם מכיל חומרים חסרים שגורמים לכם להתנהג כמו משוגעים. 

מקווה שעזרתי במשהו, אשמח להרחיב קצת על הפרעות אישיות בהמשך. בייייי