טיפול בדיכאון ללא תרופות

טיפול בדיכאון ללא תרופות

האם זה אפשרי? האם זה מקובל? האם תרופות עוזרות בכלל? האם הן מזיקות? 

טוב. כולנו מכירים את מחלת הדיכאון, ה-מחלה שתקפה את הדור שלנו. ככה. בבום. בלי רחמים. כולנו נפלנו לתוך המלנכוליה והבור המייאש הזה של העצבות והחרדה וחוסר החשק והרצון למות וכולנו קיבלנו את זה ללא רחמים באופן מפתיע ומייגע.

צריך לטפל בדיכאון. חייבים לטפל בו. הצורך לטפל בדיכאון הוא דבר פנימי, בסיסי, שבעצם מוביל אותנו במהלך הטיפול. אדם בדיכאון שאיננו רוצה לטפל בדיכאון הוא כבר איננו אדם בדיכאון פרופר, אלא אדם עם הפרעת אישיות כלשהי. למה אנשים בכלל רוצים להשאר בדיכאון, ולמה הם לא רוצים לצאת ממנו? זה כבר סיפור אחר שנתעסק בו אולי פה ואולי במקום אחר. חשוב לי להתעסק בטיפול בדיכאון עצמו, שהוא שוב, הדבר הבסיסי שלנו לחיים יציבים.

אדם שחולה בדיכאון ואיננו מטופל פוגע בעצמו ובסביבה שלו, בעיקר בסביבה המשפחתית. הדיכאון מונע מאיתנו לחיות חיים בעלי מסגרת נורמלית - מפריע לתפקוד בעבודה, מפריע לדפוס ביחסים בין אישיים, מפריע למערכות הבריאותיות, מדבק באנשים הקרובים אלינו. דיכאון שאיננו מטופל במשך זמן רב עשוי לגרום למוות, בין אם בעקבות המחשבות האובדניות שעתידן להתפתח, ובין אם בגלל הנזק הבריאותי שהולך וגובר עם הזמן.

איך נדע שאנו נמצאים בדיכאון? 
האמת שזה די קל. דיכאון היא תחושה פנימית שאתם פשוט תחושו בה, ולא תצטרכו פסיכיאטר בסיסי שיאבחן אתכם בה. דיכאון מתאפיין בדפוסים שונים, מקל, עד בינוני, ועד חמור (מז'ורי) ולכל אחד מאלה יש קווי אבחנה שונים וטיפול שונה. עם זאת, יש דברים כלליים שמאפיינים דיכאון - שינה מרובה (או הפרעות בשינה), עצבות ודכדוך, אנהדוניה - חוסר יכולת לחוות הנאה מדברים שהיוו עבורי הנאה בעבר, עצבנות ורוגזנות, חוסר חשק, עייפות, כאבי ראש, נטייה לדרמתיות ולבכי מוגזם, חוסר תיאבון, מחשבות שליליות, ירידה בחשק המיני או הרומנטי ככלל, מחשבות שנוטות לפגיעה עצמית או מוות עצמי, ועוד. במילים אחרות - הדיכאון הוא בור שלילי של התנהגות ושל מחשבות שנורא קשה לצאת ממנו.

איך מטפלים בדיכאון? 
שוב, הדרכים לטפל בדיכאון הם שונים ומסווגים לכל סוג של דיכאון אשר בו אתם נמצאים. ישנם שיטות כלליות לטפל בדיכאון על צורותיו השונות. השיטה המוכרת ביותר היא הטיפול הפסיכולוגי הדינאמי, ששוב, הוכיח את עצמו רק במצבים של דיכאון קל עד בינוני וצורות ספציפיות של דיכאון חמור עם רקע אישיותי. השיטה השנייה היא שיטת הCBT - שיטה שמוליכה את המטופל באופן התנהגותי בהלחמות יומיומית מול המחשבות הדכאוניות, ועוזרות לו לפתח בתוך עצמו את החשק וההנאה מדברים באופן הדרגתי. ישנה גם שיטת הקואוצ'ינג, של העצמה עצמית, ושיטת הDBT שגם משלבת שיטות מערביות של יוגה ובודהיזם בכדי ליצור קשיבות ורוגע. יש עוד מלא. הילינג, דיקור סיני, טיפול באמנות, טיפול קבוצתי, נוירופידבק, ועוד. יש עוד.

אם כל הטיפולים שמבוססים על שיחה ועל מפגש לא הועילו, אין ברירה אלא להניח את הידיים בידי הרפואה שתתן לכם את הטיפול התרופתי. מהו הטיפול התרופתי ואיך הוא עובד, אם עובד, נשמור לאח''כ.

איך נדע אם אנחנו צריכים תרופות או לא?
 בעקרון, שווה לנסות את כל השיטות הטיפוליות שאתם יכולים לפני הידיעה שאתם צריכים תרופות, זו הגישה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית של העולם הטיפולי כלפי חולי דיכאון. נתינת התרופות בד''כ מתבססת על אנשים וילדים שעברו סוג כלשהו של טיפול שלא צלח במשך זמן רב, והמסקנה וההבנה היא שהבעיה היא נוירולוגית, גופנית, פיזית, אורגנית, ולא כזו שתלויה בהתנהגות או במחשבה שפותחה בתנאים חינוכיים / סביבתיים / חברתיים בעייתיים.

בעיקרון, את זה הפסיכיאטר אמור לעשות, אבל בהנחה שפסיכיאטרים היום ידיהם קלות על הכדורים, עליכם באופן כללי לדעת דברים בסיסיים בכדי להבין האם אתם בדיכאון שמקורו נוירולוגי או שמקורו התנהגותי ואישיותי. הבעיה עם טיפול התנהגותי נטו הוא שהוא לא יעיל בקרב אנשים עם דיכאון קשה ונוירולוגי. האדם אשר נמצא בדיכאון כל כך מתוסכל וכל כך חסר כוחות שאין בו את הרצון או היכולת ליישם דברים בסיסיים בטיפול, ובשביל לקבל אפילו קצת כוחות, עליו להשתמש בתרופות שיעזרו לו להתקדם צעד צעד. הטיפול האידיאלי בדיכאון קשה הוא שילוב בין טיפול פסיכולוגי לתרופתי, כששניהם רצופים וללא שינוי.

אז בגדול ובפשטות, עליכם להבחין מתי הדיכאון שלכם פשוט מתחיל בחוסר כוח, והבנה שגם אם תדעו את הדרך לצאת ממנו, אתם פשוט חלשים מידי בשביל לעשות את זה. הבחירה לקחת את התרופות אמורה לנבוע מתוך חוסר כוחות, או רצון לכוחות גדולים יותר, בכדי להתמודד עם המצב הנפשי. דמיינו את התרופות כסוג של קפה על הבוקר. אם קשה לכם אבל אתם תתעוררו גם בלי זה, אולי אפשר לוותר. אם אין סיכוי שתתאפסו על עצמיכם ותתעוררו בלי זה - קחו את זה.

פרט לכך, כדי לדעת אם הדיכאון שלכם הוא כזה שמצריך תרופות או לא, אתם צריכים קודם כל לדעת האם אתם באמת סובלים מדיכאון פרופר, והאם הדיכאון הוא לא חלק נספח של הפרעת אישיות או התנהגות כלשהי, שמובילה לתסמינים של דיכאון. במקרים של דיכאון הנובע מהפרעת אישיות צריך לטפל בקווים האישיותיים קודם כל, ואז, אחרי שינוי של ההתנהגות האישיותית הבעייתית, ניתן לראות שיפור בתסמיני הדיכאון.

איך לדעת שאני סובל מהפרעת אישיות ולא מדיכאון? 
כמו שאמרתי קודם - הדיכאון יותר מתקשר אל רצף הבעיות הנפשיות היותר נוירולוגיות, היותר אורגניות. אלו שמתאפיינות בראש ובראשונה בעייפות, דכדוך, כבדות, חוסר חשק, אנהדוניה - חוסר הנאה, ירידה בתפקוד, וכתוצאה מכך עלייה במחשבות השליליות ואף האובדניות. אם אתם סובלים מהפרעת אישיות זה יהיה אותו הדבר, אבל יהיה שלב שמתחיל את כל אלו עוד הרבה לפני. הפרעת אישיות היא קושי שמתבטא יותר במחשבה ובתפיסה שלכם, בחוויה של החיים. מקום קל לאפיין הפרעת אישיות הוא בכל הנוגע לקשר ולאינטנסיביות בקשר. רגישות יתר לקשר, למשל. פחד שיעזבו אתכם. חרדת נטישה מוגזמת. נטייה לחשוב שלא אוהבים אתכם. אובססיביות לאנשים. אובססיביות שלילית של ריבים וכעסים כלפי אנשים. רצון עז שאנשים יהיו אתכם בכל רגע נתון ונפילה עצומה במצב רוח כשהם לא שם. זה רק חלק.

עוד אפיון של הפרעת אישיות הוא דווקא בהתנהגות שקשורה בעצמיכם ואף מתנגדת לקשר. למשל, נטייה להתבודדות, שנאת אדם, קושי להכיל חוויה עם האחר וקושי לרצות ליהנות עם האחר. עוד מאפיינים הם למשל אובססיביות - התעסקות מוגזמת בתחביבים או מנהגים באופן כפייתי ויום יומי, שמוביל את ההתנהלות השגרתית שלכם. נטייה לערך עצמי מנופח או ירוד, בין אם בהתמדה או לסירוגין. נטייה לקו מחשבה ביקורתי או שיפוטי מוגזם כלפי החברה או כלפי עצמיכם. תוקפנות מוגזמת. אגריסיביות בלתי נשלטת.

או, במילים אחרות - כל התכונות שמאפיינות אישיות - תחביבים, הנאות, שגרה, יחסים, מנהגים, שמקבלים דפוס חשיבה כפייתי באופן שלילי או חיובי מידי שגורם להצפה, הן בד''כ מתכון להפרעת אישיות, וככל שיותר חמורים התסמינים יותר קשה לטפל בה. על טיפול בהפרעת אישיות או בתסמינים שלה כבר נדבר, שוב, אח''כ.

דיכאון איננו כזה. דיכאון הוא פשוט אפיון של תחושות. שוב, העצבות, איננה חייבת להיות תלויה בדבר. גם העייפות. גם חוסר החשק. אלו דברים שנעים ובאים באופן פתאומי, או הדרגתי, ללא קשר למציאות העכשווית וללא קשר לאופן ההתנהגות שלכם.

אז שוב - האם ניתן לטפל בדיכאון ללא תרופות? 
אחרי שהבחנו שאנחנו סובלים מדיכאון פרופר ולא מהפרעת אישיות, ואחרי שהבנו שיש סוגים שונים של דיכאון שמצריכים התייחסות שונה, עולה שוב השאלה החשובה ביותר - האם ניתן להתמודד עם דיכאון, מסובך עד קשה, ללא תרופות? והתשובה שלי הולכת לצער אתכם - זה תלוי בכם.

וזה מורכב. שוב, יש מלא דרכים לצאת מדיכאון ללא תרופות, על הנייר. האינטרנט מלא באלפי שטויות כאלה. ''עמותת מגן לזכויות אנוש'', למשל, הידועה בשמה השני - ''היי אנחנו כת של סיינטולוגים אבל אל תספרו על זה לאף אחד!'' - אלופה בלתת לכם שיטות, חלקן יעילות ואף טובות כדי להתמודד עם דיכאון ללא תרופות. היא גם אלופה בלספר לכם אלפי שטויות על כל תרופה שקיימת, אבל מזה אפשר להתעלם.

חשוב להבין שדיכאון על רמותיו השונות מצריך התייחסות למצב הנפשי עצמו + התייחסות למצב הגופני שנלווה למצב הנפשי. למשל, הבנה של הנטייה הפסיכוסומטית של הדיכאון, כמו כאבי ראש, כאבי בטן, עייפות, בחילות, הזעה. בתסמינים כאלה נוטים לטפל נקודתית בתרופות קלות נגד דיכאון. ושוב, זה חשוב להבהיר - ישנם אנשים שחייבים תרופות בכל החיים, ישנם אנשים שלא חייבים תרופות בכלל, אבל בד''כ אנשים יצטרכו לקחת תרופות נקודתית במהלך תקופות קשות לצורך התגברות עליהן, ולצורך התמודדות עם טיפול.

אז כמו שכבר אמרתי - ניתן לטפל בדיכאון ללא תרופות, אך הוא מצריך הבטחה שאין בעיה נוירולוגית מובהקת שעומדת מאחורי הדיכאון (כמו גנטיקה או מחלות מחלישות אחרות) והבטחה שיש לכם את הכוח לקום ולטפל בעצמיכם. אם אתם יודעים ואף בחנתם את עצמיכם בעובדה שישנה עמודה אורגנית ונוירלוגית מאחורי הדיכאון, פשוט תקחו תרופות. חבל על ייסורי הנפש והכאב שבדרך.

איך מטפלים בדיכאון ללא תרופות?
כאן אנחנו מגיעים לחלק האהוב עלינו - פרמקולוגיה של הנפש, כימיה, ביולוגיה. אז הנחת האצבע שלי או כלל מאוד ברור בעולם הרפואה הוא שישנם שלושה נוירוטרנסמיטורים (זרזים) במוח שאחראים על מצב הרוח שלכם - דופמין, נורדפינפרין וסרוטונין. ההנחה הכללית אומרת שמחסור בכמויות אחד הנוירוטרנסמיטורים בין הסינפסות (מעין ''מסדרונות'' במוח בין תאי העצב) הוא שמוביל למצבים נפשיים קשים כמו חרדה, דיכאון ועוד.

מה שאתם יכולים לעשות ללא תרופות הוא לנסות ולהעלות את רמות הנוירוטרנסמיטורים שלכם באופן טבעי. למשל, מחסור בבי 12 או בי 6 יכולים להוביל לירידה באלו, ואכילת מאכלים המכילים אותם יכולה לתרום למצב רוח יציב יותר. כמו כן, שאר הויטמינים חשובים לא פחות. תזונה, בכללי, כאילו, היא דבר בסיסי. ירקות. פירות. מאכלים אנרגטיים. אפילו חלבונים ושומנים חיוביים נחקרים ככאלו שתורמים לירידה של הנטייה לדיכאון וחרדה.

ברגע שתקפידו על תזונה מסודרת, וכזו המכילה ויטמינים וחלבונים למשך תקופה, ייתכן ובעצמיכם תרגישו ירידה בתסמינים של דיכאון וחרדה. פחמימות הם גם כלי להעלאה במצב רוח, אבל זמני ומיותר. כמו שזה עוזר ככה זה מזיק. עדיף לכם, אם כבר, לאכול פחמימות מורכבות, שימלאו אותכם באנרגיה ''XR'' והירידה של האחרי תהיה פחות גסה.

עוד דבר שחשוב להקפיד עליו הוא סוכר ונוזלים. חשוב שיהיה לכם סוכר, ולא מעט ממנו. אם אתם מרגישים 'סחרור' ו'תשישות' שמאפיינים דיכאון, הרבה פעמים אכילת משהו מתוק יכולה לעורר אתכם. כשאני אומר מתוק אני מתכוון למתיקות בריאה ככל האפשר; שזיפים, תמרים, תפוחי עץ, בננות. כל הסוכר ה'טבעי' שאתם מסוגלים למצוא סביבכם יוכל לעזור לכם. כאמור, גם סוכרים 'סינטטיים' יעזרו - שוקולד סוכריות וחבריהם - אך אלו לטווח קצר יותר, ושוב, ישנה סכנה שזה אפילו יזיק.

תשתו מים. הרבה מים. הרבה יותר ממה שאנשים רגילים שותים מים. מים, בבסיסם, הם מקור לכל כך הרבה דברים שקשורים למצב רוח שלכם שאתם לא מאמינים אפילו. כשאני אומר מים אני מתכוון למים פרופר. כמה שיותר. מים הם החומר שהכי תורם לפעילות נכונה של הגוף, לרוגע של מערכות עיכול ומערכות מוחיות, ולגם לירידה בתסמינים של כאבי ראש וחולשה. למעשה, ייתכן וחלק גדול מהתחושות שלכם, חולשה, עייפות וכאבי ראש, נובעים ממחסור בנוזלים. זה לא משנה שאתם שותים בדיוק כמו החבר שלידכם - ייתכן שבגלל הנטייה הגנטית שלכם לדיכאון, עבורכם זה חשוב יותר.

תוספי תזונה
עוד דבר שאפשר ואף רצוי להקפיד עליו הוא תוספי תזונה. זה פחות או יותר קשה כמו לקחת תרופות בגלל הצורך בהקפדה ובבליעה, אבל זה בלי הת''ל שמתישות את כולנו.

תוספי תזונה שיועילו לחולי דיכאון הם - ברזל, בי 12, אומגה 3 (צמחי או מדגים), אבץ, מגנזיום, מולטי ויטמין, ויטמין C, סידן ציליארט, כורכום, ועוד. עוד מלא. יש רשימה אינסופית של תוספי תזונה שעוזרים למצב הרוח; אלו פחות או יותר הבולטים או החשובים ביותר בניהם.

ישנם גם תוספי תזונה שבאופן נקודתי מיועדים למצבי רוח. למשל - HTP-5, שהוא תוסף התזונה הכי קרוב לנוגד דיכאון שניתן למצוא. הוא גם פועל על מערכות הסרוטונין, אך לא בצורה של ספיגה חוזרת, אלא יותר בצורה של 'עטיפה' מחזקת. ייתכן שאם הבעיה הסרוטונירגית במוח שלכם היא קלה זה תוסף שמאוד יעזור.

יש עוד אחד, בשם, לקטיום. על לקטיום אני שומע הרבה דברים טובים מלא מעט אנשים. זוהי תרופה מרגיעה, ניתן להגיד, מרדימה, שמכילה הורמון שנמצא בחלב האם אשר משפיע על רוגע והרדמה של התינוק. במקרים רבים לקיחה של לקטיום יכולה ממש לייעל תסמינים של חרדה מתח ולחץ, עם או בלי תסמינים פיזיים. ברור שזה לא יהיה יעיל כמו קלונקס וחבריו, למרות שלמען האמת, ניתן להעלות את זה בשאלה לאור ההמלצות והחוויות החיוביות.

יש עוד. צמח ה''נרבן'' ממנו מפיקים גלולות מאוד עוזר לעצבנות וזעם. גם צמח ההיפבריקום מכיל המון תכונות מחזקות שעוזרות לדיכאון וחרדה, התרופה 'רמוטיב' מושתתת עליו והיא נחשבת למאוד יעילה. גם אצה כחולה / אצה ירוקה טבעית נחשבת לבעלת סגולה עבור בעלי דיכאון. גם 'ZOOM', תרופה יומיומית שניתנת לבעלי הפרעות קשב קלות, נחשבת ללהיט בקרב הפרעות מצבי הרוח.

וגם ''רגיעון'', התרופה ההומאופתית המוכרת, שנמכרת בכל בית מרקחת וניתנת בטיפות, יעילה במצבי לחץ. גם רסקיו רמדי, ורסקיו רמדי ללילה, מאוד, מאוד יעילים.

לסיכום - 
יש מלא. מלא. צריך לחקור ולבדוק ולסרוק את השוק הטבעי כדי לדעת מה לקנות ומה לקחת ומה באמת ייועיל לדיכאון שלכם. חשוב להבהיר - זה לוקח זמן עד שמוצאים את התוסף התזונתי שיעיל עבורכם, אם בכלל. זה מצריך הקפדה ונסיון. אפילו שילוב בין סוגים. רוצים לקחת את הכל ביחד? אתם יכולים. עדיין ההשפעה תקח תוך זמן ואתם תתפוצצו מהעומס על הגרון שלכם והכיס המתרוקן שלכם. זה הכל מצריך באמת חקירה אינטנסיבית של השוק התרופתי הטבעי, וחקירה של הגוף שלכם, שחייבת לכלול סבלנות והתמדה.

זה לא תמיד עובד. לא בשביל כולם. זה יכול לעבוד לתקופה, עקב אפקט הפלסיבו או השיפור היחסי, ויכול לעבוד באופן נקודתי. לאורך זמן, ברמות של דיכאון קשה וחריף, זה כמעט חסר טעם. זה אפילו יכול לגרום לנזק עקב עודפים של חומרים בגוף שיובילו לבעיות עיכול או לחוסרים אחרים.

אלו ששווה להתייחס אליהם ברצינות - הם הברזל, הבי 12 והאומגה 3. אלו דברים שגם אם אתם מטפלים בדיכאון וגם אם לא כדאי שיהיו במאגר התרופות שלכם. לכולנו יש חוסר כזה או אחר בחומרים האלה, ולקיחה שלהם יכולה לעזור, אפילו בקצת, בעלייה בכוחות ובאנרגיות.

ועוד כאלה שאפשר לחקור הם הHTP5 או הלקטיום, שעליהם באמת נחקרו תגובות חיוביות ביחס להפרעות מצב רוח.

קפאין ומשקאות מעוררים לדיכאון וחרדה - 
כולנו אוהבים קפה. כולנו אוהבים תה. הנס של הבוקר, האקסל של הלילה במועדון, התה שמול הסרט בערב. קופאין, כמוצר תזונתי, הוא דבר כל כך בסיסי בתרבות שלנו שקשה באמת לחקור את היעילות שלו במצבי רוח שונים. יש לי מסקנות שונות למעשה.

תלוי בכמות - שתייה מעטה של קפה כן יכולה לעורר ולמתן תגובות של דיכאון וחוסר אנרגיה. לעומת זאת, צריכה גבוהה של קפה, עלולה לגרום למצב של עירנות יתר שמוביל למצב של חוסר בעירנות, שמחמיר מצבים של דיכאון.

אותו הכנ''ל לגבי חרדה. מינון נמוך של קפה כן יכול בעיני לעזור לתסמינים של חרדה, אבל קצת יותר מידי יכול להמריץ אותה ולגרום לה להיות הרבה יותר קשה. בכללי, מעוררים וחרדה הם עסק מורכב - רוב הסיכויים שאם אתם סובלים באופן מאוד עקבי מחרדה, משקאות מעוררים יחמירו אותה, וכנראה שלא משנה באיזו כמות. אם חרדה היא האישיו העיקרי שלכם, תעשו לעצמיכם טובה ותמנעו מאלה. חבל.

ואיך נדע מה זה מספיק בכלל? אני לא יודע, מה אני, מדען? זה באמת אינדיבידואלי. תחקרו את הגוף שלכם. תראו מה שתי כוסות קפה עושות לכם, ומה ארבעה עושות. תבדקו לכמה זמן קפה משפיע ובאיזה כמות. תבחנו את ההשפעות על הגוף שלכם במקומות חברתיים, בעבודה, בעת מטלות. תנסו לראות באיזה מידה זה עוזר ובאיזה מידה זה מוציא אתכם מדעתכם. כדאי, כי זה זמין, זה קל, ויש אומרים שזה אפילו בריא.

ככה או ככה, חשוב לזכור שקופאין בסופו של דבר הוא כן סם ממכר וכן כדאי ועדיף להימנע מצריכה מוגזמת מידי שלו.

ספורט ופעילות גופנית ביחס לדיכאון וחרדה - 
כל קריאה פשוטה באינטרנט תגיד לכם שספורט עוזר לכם עם דיכאון וחרדה. ''זו התרופה הכי טובה!'', ''זה הדבר היחיד!'', ''אין דרך אחרת!'', ''זה הכי חשוב!''  - אני מת על האנשים שאומרים את זה ללא הפסקה ובכל מקום, לאור העובדה שזה פשוט לא נכון.

כן. ספורט יכול לעזור לכם. אולי, ממש אולי. ברמה של ספק. יכול להיות שאחרי פעילות גופנית אתם תרגישו טוב יותר. ייתכן שזה בגלל הפלסיבו שטחנו לכם את הראש כל החיים שספורט הוא תרופת הקסם שלכם, וייתכן שבאמת מדובר בדיכאון קל עד בינוני שעלייה מתונה בנוראדרנלין בעקבות הפעילות הגופנית תגרום לכם להרגיש טוב יותר.

אבל באופן גורף? מדעי? מחקרי? אני לא חושב שיש לזה בסיס אמתי. למעשה, ספורט, בצורותיו השונות, עשוי להחמיר חרדה ודיכאון. זה פועל ככה - אתם נמצאים בדיכאון ואתם עושים פע''ג. הגוף שלכם פועל באופן מואץ ובעקבות כך המוח שלכם מזרז את המעבר בין הנוראדרנלין בסינפסה. ישנה גם השפעה מועטה על סרוטונין ודופמין, אך ממש מועטה, כיוון שמובלת בעקבות הנוראדרנלין. הנוראדרנלין במוח שלכם משתגע. הוא קופץ לרמות מאוד גבוהות של אנרגטיות וספיגה שאי אפשר לעצור ולאזן.

ומה קורה, אתם שואלים? רע, בד''כ. רמות גבוהות של נוראדרנלין, ללא איזון של שני הנוירוטרנסמיטורים האחרים, הוא המוביל העיקרי לחרדה, מתח, פחד. אנשים עם נטייה לדיכאון שאיננו מטופל ועושים ספורט בצורה לא מבוקרת למעשה יחוו יותר חרדה ומתח בחיים שלהם. הספורט הוא גם מוביל לדיכאון, כי כמו שהוא מעלה את הנוראדרנלין, הוא גם עשוי להפיל אותו, ואז הגוף שלכם לגמרי משתגע. המוח שלכם פשוט לא החליט אם הוא בספקטרום החיובי של נוראדרנלין או השלילי, וכמובן שכתוצאה מכך המערכת כולה עשוייה להשתגע, ברמה של האמיגדלה, המלוטונין, תאי בטא ועוד.

אם אתם כבר עפים על הרעיון של פעילות גופנית, תעשו את זה בהדרגה. תעשו את זה בצורה שגם המוח שלכם וגם הגוף שלכם לא יוכו שוק טראומתי שיגרום רק לנזק. התמדה הדרגתית בספורט כן יכולה לגרום לעלייה מתונה ורצויה של איזון בזרזים מוחיים ובשיפור במצב רוח - אבל זה כל כך משתנה, וכל כך לא מוכח, שבאמת שאני לא מציע לכם להסתמך רק על זה.

ספורט זה תמיד חשוב, בכל מצב, אבל אסור שזו תהיה דרך המילוט והתרופה היחידה שלכם להפרעות מצב רוח, כי שוב, ייתכן שזה לא יועיל בכלל, ואף ייתכן שזה יזיק.

ניסיתי הכל וזה לא עזר לי. האם אני צריך תרופות?
ייתכן שכן. שוב, אני מציע תמיד לבחון את הגוף שלכם מבלי לפחד מהאינטרנט, מהפסיכיאטרים, מהסיינטולוגים, או מכל דבר אחר. אתם מרגישים שאתם צריכים תרופות? תקחו. אתם מרגישים שישנה דרך אחרת? אל תקחו. אתם מרגישים שאתם צריכים תרופות אבל אתם לא יודעים אם באמת יש צורך? תקחו בכל זאת, מקסימום תפסיקו לקחת. מה יהיה אם אני אהיה תלוי בזה? - אתה לא. תהיה לך גמילה קשה, אבל היא תכפה על התגברות על תקופה קשה. ואם תתמכר, לדאבוננו, ייתכן שזה נובע לא מהתמכרות פרופר, אלא בצורך בסיסי בתרופות הללו.

לסיכום, אין כאן שחור ולבן. יש דיכאון שמצריך תרופות, יש דיכאון שלא. יש אנשים שתוספי תזונה / תזונה נכונה / ספורט / קופאין ברמותם השונות ישנו את חייהם פלאים, וישנם כאלה שזה לא יזיז להם דבר. יש אנשים שעבורם תרופות הם דבר נקודתי ותקופתי שלא צריך להבהל ממנו, ויש אנשים שהצורך בתזונה ובספורט הם גם דבר זמני לאיזון מערכת. ישנם כאלה שיצטרכו את אחת מהדרכים, בהתאמה, לכל החיים, וזה בסדר. אנחנו נעשה הכל כדי לחיות טוב.

הכי חשוב זה תמיד לחשוב מהו המחיר שאנחנו מוכנים לשלם כדי להרגיש טוב יותר, וכמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בשביל לטפל בעצמנו. אם נשכח את החישוב הזה, ואת המחיר שאנחנו משלמים, אנחנו לעולם לא נוכל להבריא. שתהיה לכם רפואה שלמה ותודה שקראתם!