למיקטל
שם התרופה: למיקטל
שמות נוספים: למודקס, למוטרוג'ין, למוג'ין
שמות באנגלית: lamotrigine, lamictal, lamiticin
צורות ומינונים: בין טבליות קטנות של 25 מ''ג עד 100 מ''ג, וכמובן ניתן לעלות במינון בלקיחת כדורים כפולים. ניתן לבליעה או למציצה.
אל מה התרופה מיועדת בהתוויה רשמית: הפרעה דו קוטבית, סוגים שונים של התקפי אפליפסיה.
אל מה מיועדת בנוסף: מורכב. כמו כל דבר אחר בתרופה הזו. היא ניתנת לסוגים שונים של דיכאון כתוספת לתרופות אחרות, כמשפרת מייצבים אחרים עבור הפרעה דו קוטבית, כאב עצבי אחרי חיתוך עצב, וכאבי ראש מסינדרום SUNCT. כנראה שיש עוד שימושים, אל תיבהלו אם יתנו לכם אותה גם עבור הדברים הכי הזויים שיש.
קצת על התרופה:
אז ככה. אין לי מושג מי המציא אותה ומתי, אבל למיקטל התחילה כתרופה להתקפי אפליפסיה פרופר, נוגדת פרכוסים. היא די הצליחה בתחום הזה. עם הזמן התגלתה ההשפעה החיובית שלה על הפרעות מצב רוח, מה שהוביל למסקנה שעוד רבים ממייצבי המצב רוח הם בעצם נוגדי פרכוסים בהתוויה המקורית שלהם. למיקטל למעשה היא התרופה היחידה שמיועדת להפרעה דו קוטבית באופן רשמי על ידי הFDA פרט לליתיום הישן והטוב, מה שהופך אותה, כנראה, להכי יעילה 'מחקרית' בתחום הזה. למיקטל היום ניתנת גם כתרופה מחזקת לנוגדי דיכאון - כלומר, אם לקחתם סוגים שונים של SSRI והם לא הועילו, ייתכן שלמיקטל תעזור להם לעבוד קצת יותר טוב. או שלא.
תופעות לוואי:
הרבה, יחסית. בעיקרון יש שתי תופעות לוואי בעייתיות משהו עם התרופה, והן, הנטייה לפריחה (תסמונת סטיבן ג'ונסון) והנטייה לכאבי ראש. אלו, בעיקר, הם הבעיות העיקריות עם לקיחת התרופה הזו. אמנם הפריחה לא מתבטאת אצל כולם וכנראה שאצל רובכם היא לא תתבטא בכלל, וגם אם תתבטא, זה יהיה באופן מתון ולא כזה שמצריך ריצה לחדר מיון עם כתב אישום נגד הפסיכיאטר במשטרה. עבור אלו שיקבלו את הפריחה באופן קיצוני, צפויה בעיה. אין משהו שיסביר את ת''ל של הפריחה, ואין משהו שיוכל למתן אותה, ועיקר הבעיה היא שזו כן ת''ל שמגבילה את היכולת לקחת את התרופה ולא כזו ששווה את ההשפעה שלה, עבור רבים מכם לפחות. קיצר, בעיה.
בעוד רוב הפרכוסים ניתנים עבור כאבי ראש, למיקטל דווקא מצטיינת בלגרום לכם לכאבי ראש, ואני לא היחיד שעומד מאחורי הטענה הזו. כאבי הראש מהתרופה הזו יכולים לנוע בין סבירים ולא מורגשים עד לבלתי נסבלים ממש, ואלו לא כאבי ראש שניתן להעביר עם אופטלגין. זה עשוי לעבור, ועשוי שלא, באמת שזה תלוי בכימיה של הגוף שלכם. ככה או ככה, זה בעיה.
ת''ל נוספת ופחות נפוצה, בעיקר עבור גברים, הוא שיבוש הפרולוקטין שלכם. יש לא מעט סיפורים על גברים שבעקבות הלמיקטל חוו פיתוח קצר של שדי אישה, וצורות שונות של התפתחות החזה. בחלק מהמקרים גם תשמעו על יציאת חלב וזה בכלל מוזר לחלוטין. ככה או ככה, אם אתם גברים רגישים, אל תקחו למיקטל בשילוב של ריספרדל וסרוקסט - זה כנראה יהיה האסון הכי גדול שתעשו למודל המראה הגברי שלכם, וחבל.
ת''ל נוספות ופחות שכיחות - נשירת שיער, יובש בפה, אדמומיות ולחץ בפנים, אקנה, כאבי שרירים בצוואר ובגב, כאבי מפרקים, בעיות בעיכול. האינטרקציה עם סמים או אלכוהול היא די נתונה לדיון - יש כאלה שאמרו שזה נורא, כאלה שאמרו שזה לא מורגש, וכאלה שאמרו שזה פשוט מוזר, ממש מוזר. אני מאמין שהמוזר מנצח, מנסיון. והבטן שלכם לא תאהב את המוזרות הזו, אם שאלתם.
מה היא עושה במוח שלכם?
אמיתי? אין לי מושג. כנראה שגם לרופא שלכם אין מושג וגם למוח שלכם. ההשפעה שלה וודאית, האופן שבו היא משפיעה לא כל כך. הלמיקטל עושה סוג של 'מסע' במוח שלכם. היא נעה בין תאי נתרן, ועוברת לגלוטמט, שהוא החומר שיוצר את הזירוז מעברים בין הנוירונים במוח שלכם, והאינטרקציה הזו היא כנראה זו שגורמת להשפעה כל כך חיובית בקרב חולי אפליפסיה שאצלם ידועה פעילות בין נוירונים בעייתית. היא גם עוברת בין תעלות הסידן שלכם; לא ברור לגמרי מה היא עושה שם, אבל הפעולה שלה בתאי הסידן שבמוח (להבדיל מתאי הסידן שבגוף) סוג של 'מאזנת' או 'מרוקנת' תכולה רבה שלו, וגם זו כנראה עוד אחת מהסיבות להשפעה הכה מייצבת שלה. למיקטל גם יוצרת אינטרקציה עם תא סרוטונין 5HT3, סוג של תא סרוטונין מאוד סלקטיבי, שכנראה שמגע זה הוא זה שיוצר את ההשפעה נוגדת הדיכאון הידועה.
כמו שאמרתי, להסביר בדיוק איך התרופה עובדת, מה היא עושה ולמה, זה תעלומה. וזה בסדר - לא חייבים בהכרח תשובות לכל דבר, חברים. אבל מה שמעניין הוא שלקיחת אנטי פרכוסים עוזר באמת להפרעה דו קוטבית. אפילפסיה היא מחלה שמתבטאת בסוג של 'הצתה' של איזורים מסויימם במוח, והתאוריה, לדעתי ולדעת רבים, היא שגם דו קוטביות היא סוג של הצתה של תאים אחרים, ולכן הטיפול התרופתי יעיל לשניהם. ניתן להגיד שהדו קוטביות זו אפליפסיה של מצבי רוח או משהו.
במה זה יעיל?
* בעוד רוב התרופות שמשמשות לייצוב מצב רוח עשויות לגרום לכם לת''ל מהגיהנום, או לקפדנות בבדיקות דם ובדיקות כלליות שיוציאו לכם את החשק לעזור לעצמיכם, למיקטל נחשבת לדי עדינה. רוב האנשים שלוקחים אותה לא מרגישים בכלל שהם לוקחים אותה, לטוב ולרע.
* למיקטל כנראה תהיה המייצב הראשון שתקבלו להחלטת פסיכיאטר, ויש לכך סיבה. למיקטל היא לא הכי ''מייצבת'' שיש בעולם. היא בעיקר 'מאזנת', אבל עם פוש מאוד גדול לכיוון ה'מאניה' ופחות לגבול ה'דיפרסיה'. שעבור חולי הדיכאון או דו קוטביים לנטיה לדיכאון זה נהדר.
* אין ממש סכנה בכל הנוגע למשקל, חשק מיני, נטייה לפסיכוזה או החמרה בדיכאון ובחרדה, בניגוד לחברותיה במשפחה.
* כמו שצויין למעלה, זוהי התרופה היחידה שמשמשת באופן רשמי לדו קוטביות חוץ מליתיום, וכנראה שהיעילות שלה בתחום היא הסיבה לכך.
במה זה פחות יעיל:
* אם אתם דו קוטביים, כל תרופה, בין אם מייצבת, נוגדת דיכאון או מרגיעה, יכולה להחמיר את המצב, אפילו במקצת. למיקטל אמנם פחות קיצונית בתחום הזה, אבל גם עם למיקטל יש נטייה למאניה, מה שהופך אותה לסיוט עבור הדו קוטביים שצריכים להקפיד על מלא דברים - זמן לקיחה, מינון מדורג מאוד ,הצטיידות באנטי פסיכוטים ובנזודיאפינים במהלך ההשפעה, או אפילו שילוב של מייצב נוסף. מה שהופך אותה, עם כל יעילותה, לכזו שעד שהיא תשפיעה תוכלו להחליף התקפים בקצב היסטרי ולשכוח שהיא קיימת.
* למיקטל אמנם יעילה לדיכאון, אך משום מה, אצלי לפחות, הייתה אצלה נטייה להחמיר את הדיכאון. אין לזה הסבר מדעי או כימי, אבל משהו בתוצאה ה'מאזנת' שלה גרם לי דווקא להתאזן לרגשות השלילים שבי, ולבכות יותר, להתעצב יותר, להיהפך לרציני יותר. אינני יודע, כי לא לקחתי אותה מספיק זמן, אך זו הייתה התחושה, וזה היה לא משהו. בכלל.
* למיקטל אמנם תרופה עדינה אך צריך להעלות את המינון בהדרגתיות מאוד נמוכה בגלל הת''ל של הפריחה, כאבי הראש והנטייה למאניה / דיספוריה. זה מאוד קשה לעקוב אחרי המינון וייקח לכם נצח להגיע אל המינון האידיאלי. ייתכן שהתרופה כבר תשפיע עליכם במינון הראשוני, וייתכן שלא. תקופת המבחן הנצחית הזו של השפעת התרופה במהלך העליה במינונים עשוייה להפוך אותה לסיוט של ממש, ולכזו שההשפעה שלה לא כזו רלוונטית.
*שוב. כמו שאמרתי. הכאבי ראש שלה הם פסיכיים. זה גם משתנה מיום ליום, שזה הכי קשה.
מינון של למיקטל ואיך לקחת אותה:
כמו כל דבר אחר בתרופה הזו, באמת, זה ממש מסובך.
אינני חולה אפליפסיה ואינני מבין באפליפסיה, אך על סמך מידע שמצאתי ברשת -
עבור אפליפסיה - זה בהחלט מורכב ותלוי בסוג ההתקף, אופן ההתקף, והכדורים שאתם לוקחים במקביל. ייתכן שאתם תרגישו טוב כבר במהלך ה100 מ''ג ליום, וייתכן שתרצו לעלות ל200 מ''ג ליום, זה באמת תלוי בסוג ההתקף שלכם, אבל קשה למצוא עדויות לשיפור במינון רב מזה.
דו קוטביות - העולם הדו קוטבי הוא בכלל מסובך, אבל התרופות שלו אפילו יותר. את היתרון שבלמיקטל המאזנת תוכלו למצוא כבר ב100 מ''ג ליום באופן מקסימלי אם אתם כבר לוקחים מייצב אחר או אנטי פסיכוטית בדרך. אם לא, ייתכן שתרצו להעלות ל200 מ''ג, ושם אפשר לעצור את זה. עדויות באינטרנט מראות אנשים שגם לוקחים 300 ואף 400 מ''ג, אבל זה כבר באמת בקרב הדו קוטביים שיוצאים משליטה בלי יכולת להסתכל על עצמם בכלל. אני מאמין שלא תצטרכו להגיע לשלב הזה, ואם כן, אולי תעדיפו לדבר עם הרופא שלכם לגבי מייצב אחר, או אנטי פסיכוטית חזקה יותר.
דיכאון - לא יודע. מי לעזאזל נותן למיקטל לדיכאון?! כולם, מסתבר. הלמיקטל נעשה ה'מייצב' האופנתי של הפרעות הדיכאון, בדיוק כמו שאביליפיי נעשתה האנטי דכאונית מספר 1 בארה''ב, בזמן שהיא בכלל אנטי פסיכוטית. אבל בסדר. לא שפטנו. יש אנשים שימצאו ירידה בסימפטומים של דיכאון כבר במינון של 25 מ''ג ליום. כנראה שהרופא שלכם ימליץ לכם להעלות עד ל100 מ''ג ליום, אך גם זה יעשה בהדרגה ובאופן מתון. עם זאת הטענה היא שרק בסביבות ה100 מ''ג ליום יש השפעה ודאית, ולכן, כדאי לכם להגיע לשם לפני שאתם מוותרים עליה, ייתכן שהמינון אומר הכל במקרים האלה.
איך להעלות מינון בלמיקטל - ושוב פעם, המילה הזו, מסובך. יש הרבה דרכים להעלות למיקטל. כנראה שההמלצה של הרופא שלכם תהיה בכל שבועיים להעלות ב25 מ''ג את המינון ההתחלתי. יש רופאים שסוברים ש10 ימים זה מספיק, בגלל המטבוליזם היחסית קצר שלה (בקצר אני מתכוון לבין 14 שעות ל100 שעות, ואני לא צוחק) וזה בסדר.
בעיקרון זה עובד ככה - 10 ימים על 25 מ''ג, ועוד 10 ימים על 50 מ''ג, 10 ימים על 100 מ''ג, ושם אפשר להשאר. כדאי לכם לתת ל100 מ''ג לפחות חודש עד שתדעו שההשפעה שלו עליכם איננה ודאית. תוכלו להעלות בטריטציה עוד מ''ג בהדרגה בצורה של 10 ימים, אבל ייתכן שריכוז החומר בגוף שלכם יהיה כל כך גבוה שלא תהיו נזקקים לכך.
שיטה נוספת היא שיטת השבועות והכפלה - שבועיים 25 מ''ג, שבועיים 50 מ''ג, שבועיים 100 מ''ג, וכן הלאה. זו גם סוג של דרך להעלות במינון ואף מסודרת יותר עבור הרבה אנשים, אבל גם כאן יש חשש לעלייה בת''ל לפני שהגוף מתרגל לתרופה, וחבל.
את הלמיקטל חשוב לקחת בהדרגה ובמינון שהרופא מגדיר לכם, זה חד משמעי. הסכנה שבפריחה, החמרה בסימפטומים, כאבי ראש ושינויים הורמונאליים שיכולים לקרות בעקבות ריכוז גבוה של החומר בגוף שלא התרגל אליו, אף אחד מכם לא רוצה לחוות, אפילו אם אתם רוצים להרגיש טוב ועכשיו ומיד.
הכי חשוב זה לקחת את התרופה בזמן קבוע, או בבוקר, או בצהריים, או בלילה, אבל אל תשנו את זה, כי אתם רק תחמירו את הדו קוטביות הבין כה וכה קשה שלכם, אם יש לכם.
דברים נוספים על למיקטל:
דברים שמצאתי באינטרנט - למיקטל המסובכת אפילו בררנית ביחס למוצא שלכם, ואם אינכם לבנים אתם זכאים להנחה של 25% במינון הלמיקטל שאתם לוקחים.
למיקטל אמנם גורמת לגברים לעלייה בפרולוקטין ולעתים לנשירת שיער, אך משום מה הת''ל הקשות שלה באמת מתבטאות יותר אצל נשים.
למיקטל מאוד טריקית בנושא של עייפות ועירנות. זה תלוי במינון, וזה גם תלוי בכימיה של הגוף שלכם - מינון נמוך יכול להרדים אותכם, או לעורר אתכם - מינון גבוה עשוי להפיל אותכם, או להמריץ אתכם. התופעה המוכרת ביותר היא תופעת הביניים, בה למיקטל גורמת לכם להיות עייפים ממש אבל לא מצליחים לישון, או תופעה בה אתם נמרצים ועירניים אבל לא מפוקסים בשום דבר שקורה סביבכם.
בכללי, ירידה בפוקוס ובריכוז תחת השפעת הלמיקטל היא נושה מאוד מקובל. זה לפעמים עובר, ולפעמים לא. אחת הבעיות עם למיקטל היא שהיא מבטלת לעתים קרובות השפעה של ממריצים אחרים, כמו ריטלין או קונצרטה, והופכת את ההשפעה שלהן לחסרת טעם. ככה שאם הילד שלכם הוא תלמיד ADHD מתקשה ונותנים לו למיקטל, תשבו עם הרופא שלכם, משחק עם לוח הזמנים של התרופה והמינון שלה יוכל לעזור.
גם אם אתם לא חולים באפליפסיה ובהתקפי פרכוסים, הפסקה פתאומית של למיקטל יכולה לגרום לכם לפרכוסים פתאומיים. זה בוודאי ממש לא נעים.
שמות נוספים: למודקס, למוטרוג'ין, למוג'ין
שמות באנגלית: lamotrigine, lamictal, lamiticin
צורות ומינונים: בין טבליות קטנות של 25 מ''ג עד 100 מ''ג, וכמובן ניתן לעלות במינון בלקיחת כדורים כפולים. ניתן לבליעה או למציצה.
אל מה התרופה מיועדת בהתוויה רשמית: הפרעה דו קוטבית, סוגים שונים של התקפי אפליפסיה.
אל מה מיועדת בנוסף: מורכב. כמו כל דבר אחר בתרופה הזו. היא ניתנת לסוגים שונים של דיכאון כתוספת לתרופות אחרות, כמשפרת מייצבים אחרים עבור הפרעה דו קוטבית, כאב עצבי אחרי חיתוך עצב, וכאבי ראש מסינדרום SUNCT. כנראה שיש עוד שימושים, אל תיבהלו אם יתנו לכם אותה גם עבור הדברים הכי הזויים שיש.
קצת על התרופה:
אז ככה. אין לי מושג מי המציא אותה ומתי, אבל למיקטל התחילה כתרופה להתקפי אפליפסיה פרופר, נוגדת פרכוסים. היא די הצליחה בתחום הזה. עם הזמן התגלתה ההשפעה החיובית שלה על הפרעות מצב רוח, מה שהוביל למסקנה שעוד רבים ממייצבי המצב רוח הם בעצם נוגדי פרכוסים בהתוויה המקורית שלהם. למיקטל למעשה היא התרופה היחידה שמיועדת להפרעה דו קוטבית באופן רשמי על ידי הFDA פרט לליתיום הישן והטוב, מה שהופך אותה, כנראה, להכי יעילה 'מחקרית' בתחום הזה. למיקטל היום ניתנת גם כתרופה מחזקת לנוגדי דיכאון - כלומר, אם לקחתם סוגים שונים של SSRI והם לא הועילו, ייתכן שלמיקטל תעזור להם לעבוד קצת יותר טוב. או שלא.
תופעות לוואי:
הרבה, יחסית. בעיקרון יש שתי תופעות לוואי בעייתיות משהו עם התרופה, והן, הנטייה לפריחה (תסמונת סטיבן ג'ונסון) והנטייה לכאבי ראש. אלו, בעיקר, הם הבעיות העיקריות עם לקיחת התרופה הזו. אמנם הפריחה לא מתבטאת אצל כולם וכנראה שאצל רובכם היא לא תתבטא בכלל, וגם אם תתבטא, זה יהיה באופן מתון ולא כזה שמצריך ריצה לחדר מיון עם כתב אישום נגד הפסיכיאטר במשטרה. עבור אלו שיקבלו את הפריחה באופן קיצוני, צפויה בעיה. אין משהו שיסביר את ת''ל של הפריחה, ואין משהו שיוכל למתן אותה, ועיקר הבעיה היא שזו כן ת''ל שמגבילה את היכולת לקחת את התרופה ולא כזו ששווה את ההשפעה שלה, עבור רבים מכם לפחות. קיצר, בעיה.
בעוד רוב הפרכוסים ניתנים עבור כאבי ראש, למיקטל דווקא מצטיינת בלגרום לכם לכאבי ראש, ואני לא היחיד שעומד מאחורי הטענה הזו. כאבי הראש מהתרופה הזו יכולים לנוע בין סבירים ולא מורגשים עד לבלתי נסבלים ממש, ואלו לא כאבי ראש שניתן להעביר עם אופטלגין. זה עשוי לעבור, ועשוי שלא, באמת שזה תלוי בכימיה של הגוף שלכם. ככה או ככה, זה בעיה.
ת''ל נוספת ופחות נפוצה, בעיקר עבור גברים, הוא שיבוש הפרולוקטין שלכם. יש לא מעט סיפורים על גברים שבעקבות הלמיקטל חוו פיתוח קצר של שדי אישה, וצורות שונות של התפתחות החזה. בחלק מהמקרים גם תשמעו על יציאת חלב וזה בכלל מוזר לחלוטין. ככה או ככה, אם אתם גברים רגישים, אל תקחו למיקטל בשילוב של ריספרדל וסרוקסט - זה כנראה יהיה האסון הכי גדול שתעשו למודל המראה הגברי שלכם, וחבל.
ת''ל נוספות ופחות שכיחות - נשירת שיער, יובש בפה, אדמומיות ולחץ בפנים, אקנה, כאבי שרירים בצוואר ובגב, כאבי מפרקים, בעיות בעיכול. האינטרקציה עם סמים או אלכוהול היא די נתונה לדיון - יש כאלה שאמרו שזה נורא, כאלה שאמרו שזה לא מורגש, וכאלה שאמרו שזה פשוט מוזר, ממש מוזר. אני מאמין שהמוזר מנצח, מנסיון. והבטן שלכם לא תאהב את המוזרות הזו, אם שאלתם.
מה היא עושה במוח שלכם?
אמיתי? אין לי מושג. כנראה שגם לרופא שלכם אין מושג וגם למוח שלכם. ההשפעה שלה וודאית, האופן שבו היא משפיעה לא כל כך. הלמיקטל עושה סוג של 'מסע' במוח שלכם. היא נעה בין תאי נתרן, ועוברת לגלוטמט, שהוא החומר שיוצר את הזירוז מעברים בין הנוירונים במוח שלכם, והאינטרקציה הזו היא כנראה זו שגורמת להשפעה כל כך חיובית בקרב חולי אפליפסיה שאצלם ידועה פעילות בין נוירונים בעייתית. היא גם עוברת בין תעלות הסידן שלכם; לא ברור לגמרי מה היא עושה שם, אבל הפעולה שלה בתאי הסידן שבמוח (להבדיל מתאי הסידן שבגוף) סוג של 'מאזנת' או 'מרוקנת' תכולה רבה שלו, וגם זו כנראה עוד אחת מהסיבות להשפעה הכה מייצבת שלה. למיקטל גם יוצרת אינטרקציה עם תא סרוטונין 5HT3, סוג של תא סרוטונין מאוד סלקטיבי, שכנראה שמגע זה הוא זה שיוצר את ההשפעה נוגדת הדיכאון הידועה.
כמו שאמרתי, להסביר בדיוק איך התרופה עובדת, מה היא עושה ולמה, זה תעלומה. וזה בסדר - לא חייבים בהכרח תשובות לכל דבר, חברים. אבל מה שמעניין הוא שלקיחת אנטי פרכוסים עוזר באמת להפרעה דו קוטבית. אפילפסיה היא מחלה שמתבטאת בסוג של 'הצתה' של איזורים מסויימם במוח, והתאוריה, לדעתי ולדעת רבים, היא שגם דו קוטביות היא סוג של הצתה של תאים אחרים, ולכן הטיפול התרופתי יעיל לשניהם. ניתן להגיד שהדו קוטביות זו אפליפסיה של מצבי רוח או משהו.
במה זה יעיל?
* בעוד רוב התרופות שמשמשות לייצוב מצב רוח עשויות לגרום לכם לת''ל מהגיהנום, או לקפדנות בבדיקות דם ובדיקות כלליות שיוציאו לכם את החשק לעזור לעצמיכם, למיקטל נחשבת לדי עדינה. רוב האנשים שלוקחים אותה לא מרגישים בכלל שהם לוקחים אותה, לטוב ולרע.
* למיקטל כנראה תהיה המייצב הראשון שתקבלו להחלטת פסיכיאטר, ויש לכך סיבה. למיקטל היא לא הכי ''מייצבת'' שיש בעולם. היא בעיקר 'מאזנת', אבל עם פוש מאוד גדול לכיוון ה'מאניה' ופחות לגבול ה'דיפרסיה'. שעבור חולי הדיכאון או דו קוטביים לנטיה לדיכאון זה נהדר.
* אין ממש סכנה בכל הנוגע למשקל, חשק מיני, נטייה לפסיכוזה או החמרה בדיכאון ובחרדה, בניגוד לחברותיה במשפחה.
* כמו שצויין למעלה, זוהי התרופה היחידה שמשמשת באופן רשמי לדו קוטביות חוץ מליתיום, וכנראה שהיעילות שלה בתחום היא הסיבה לכך.
במה זה פחות יעיל:
* אם אתם דו קוטביים, כל תרופה, בין אם מייצבת, נוגדת דיכאון או מרגיעה, יכולה להחמיר את המצב, אפילו במקצת. למיקטל אמנם פחות קיצונית בתחום הזה, אבל גם עם למיקטל יש נטייה למאניה, מה שהופך אותה לסיוט עבור הדו קוטביים שצריכים להקפיד על מלא דברים - זמן לקיחה, מינון מדורג מאוד ,הצטיידות באנטי פסיכוטים ובנזודיאפינים במהלך ההשפעה, או אפילו שילוב של מייצב נוסף. מה שהופך אותה, עם כל יעילותה, לכזו שעד שהיא תשפיעה תוכלו להחליף התקפים בקצב היסטרי ולשכוח שהיא קיימת.
* למיקטל אמנם יעילה לדיכאון, אך משום מה, אצלי לפחות, הייתה אצלה נטייה להחמיר את הדיכאון. אין לזה הסבר מדעי או כימי, אבל משהו בתוצאה ה'מאזנת' שלה גרם לי דווקא להתאזן לרגשות השלילים שבי, ולבכות יותר, להתעצב יותר, להיהפך לרציני יותר. אינני יודע, כי לא לקחתי אותה מספיק זמן, אך זו הייתה התחושה, וזה היה לא משהו. בכלל.
* למיקטל אמנם תרופה עדינה אך צריך להעלות את המינון בהדרגתיות מאוד נמוכה בגלל הת''ל של הפריחה, כאבי הראש והנטייה למאניה / דיספוריה. זה מאוד קשה לעקוב אחרי המינון וייקח לכם נצח להגיע אל המינון האידיאלי. ייתכן שהתרופה כבר תשפיע עליכם במינון הראשוני, וייתכן שלא. תקופת המבחן הנצחית הזו של השפעת התרופה במהלך העליה במינונים עשוייה להפוך אותה לסיוט של ממש, ולכזו שההשפעה שלה לא כזו רלוונטית.
*שוב. כמו שאמרתי. הכאבי ראש שלה הם פסיכיים. זה גם משתנה מיום ליום, שזה הכי קשה.
מינון של למיקטל ואיך לקחת אותה:
כמו כל דבר אחר בתרופה הזו, באמת, זה ממש מסובך.
אינני חולה אפליפסיה ואינני מבין באפליפסיה, אך על סמך מידע שמצאתי ברשת -
עבור אפליפסיה - זה בהחלט מורכב ותלוי בסוג ההתקף, אופן ההתקף, והכדורים שאתם לוקחים במקביל. ייתכן שאתם תרגישו טוב כבר במהלך ה100 מ''ג ליום, וייתכן שתרצו לעלות ל200 מ''ג ליום, זה באמת תלוי בסוג ההתקף שלכם, אבל קשה למצוא עדויות לשיפור במינון רב מזה.
דו קוטביות - העולם הדו קוטבי הוא בכלל מסובך, אבל התרופות שלו אפילו יותר. את היתרון שבלמיקטל המאזנת תוכלו למצוא כבר ב100 מ''ג ליום באופן מקסימלי אם אתם כבר לוקחים מייצב אחר או אנטי פסיכוטית בדרך. אם לא, ייתכן שתרצו להעלות ל200 מ''ג, ושם אפשר לעצור את זה. עדויות באינטרנט מראות אנשים שגם לוקחים 300 ואף 400 מ''ג, אבל זה כבר באמת בקרב הדו קוטביים שיוצאים משליטה בלי יכולת להסתכל על עצמם בכלל. אני מאמין שלא תצטרכו להגיע לשלב הזה, ואם כן, אולי תעדיפו לדבר עם הרופא שלכם לגבי מייצב אחר, או אנטי פסיכוטית חזקה יותר.
דיכאון - לא יודע. מי לעזאזל נותן למיקטל לדיכאון?! כולם, מסתבר. הלמיקטל נעשה ה'מייצב' האופנתי של הפרעות הדיכאון, בדיוק כמו שאביליפיי נעשתה האנטי דכאונית מספר 1 בארה''ב, בזמן שהיא בכלל אנטי פסיכוטית. אבל בסדר. לא שפטנו. יש אנשים שימצאו ירידה בסימפטומים של דיכאון כבר במינון של 25 מ''ג ליום. כנראה שהרופא שלכם ימליץ לכם להעלות עד ל100 מ''ג ליום, אך גם זה יעשה בהדרגה ובאופן מתון. עם זאת הטענה היא שרק בסביבות ה100 מ''ג ליום יש השפעה ודאית, ולכן, כדאי לכם להגיע לשם לפני שאתם מוותרים עליה, ייתכן שהמינון אומר הכל במקרים האלה.
איך להעלות מינון בלמיקטל - ושוב פעם, המילה הזו, מסובך. יש הרבה דרכים להעלות למיקטל. כנראה שההמלצה של הרופא שלכם תהיה בכל שבועיים להעלות ב25 מ''ג את המינון ההתחלתי. יש רופאים שסוברים ש10 ימים זה מספיק, בגלל המטבוליזם היחסית קצר שלה (בקצר אני מתכוון לבין 14 שעות ל100 שעות, ואני לא צוחק) וזה בסדר.
בעיקרון זה עובד ככה - 10 ימים על 25 מ''ג, ועוד 10 ימים על 50 מ''ג, 10 ימים על 100 מ''ג, ושם אפשר להשאר. כדאי לכם לתת ל100 מ''ג לפחות חודש עד שתדעו שההשפעה שלו עליכם איננה ודאית. תוכלו להעלות בטריטציה עוד מ''ג בהדרגה בצורה של 10 ימים, אבל ייתכן שריכוז החומר בגוף שלכם יהיה כל כך גבוה שלא תהיו נזקקים לכך.
שיטה נוספת היא שיטת השבועות והכפלה - שבועיים 25 מ''ג, שבועיים 50 מ''ג, שבועיים 100 מ''ג, וכן הלאה. זו גם סוג של דרך להעלות במינון ואף מסודרת יותר עבור הרבה אנשים, אבל גם כאן יש חשש לעלייה בת''ל לפני שהגוף מתרגל לתרופה, וחבל.
את הלמיקטל חשוב לקחת בהדרגה ובמינון שהרופא מגדיר לכם, זה חד משמעי. הסכנה שבפריחה, החמרה בסימפטומים, כאבי ראש ושינויים הורמונאליים שיכולים לקרות בעקבות ריכוז גבוה של החומר בגוף שלא התרגל אליו, אף אחד מכם לא רוצה לחוות, אפילו אם אתם רוצים להרגיש טוב ועכשיו ומיד.
הכי חשוב זה לקחת את התרופה בזמן קבוע, או בבוקר, או בצהריים, או בלילה, אבל אל תשנו את זה, כי אתם רק תחמירו את הדו קוטביות הבין כה וכה קשה שלכם, אם יש לכם.
דברים נוספים על למיקטל:
דברים שמצאתי באינטרנט - למיקטל המסובכת אפילו בררנית ביחס למוצא שלכם, ואם אינכם לבנים אתם זכאים להנחה של 25% במינון הלמיקטל שאתם לוקחים.
למיקטל אמנם גורמת לגברים לעלייה בפרולוקטין ולעתים לנשירת שיער, אך משום מה הת''ל הקשות שלה באמת מתבטאות יותר אצל נשים.
למיקטל מאוד טריקית בנושא של עייפות ועירנות. זה תלוי במינון, וזה גם תלוי בכימיה של הגוף שלכם - מינון נמוך יכול להרדים אותכם, או לעורר אתכם - מינון גבוה עשוי להפיל אותכם, או להמריץ אתכם. התופעה המוכרת ביותר היא תופעת הביניים, בה למיקטל גורמת לכם להיות עייפים ממש אבל לא מצליחים לישון, או תופעה בה אתם נמרצים ועירניים אבל לא מפוקסים בשום דבר שקורה סביבכם.
בכללי, ירידה בפוקוס ובריכוז תחת השפעת הלמיקטל היא נושה מאוד מקובל. זה לפעמים עובר, ולפעמים לא. אחת הבעיות עם למיקטל היא שהיא מבטלת לעתים קרובות השפעה של ממריצים אחרים, כמו ריטלין או קונצרטה, והופכת את ההשפעה שלהן לחסרת טעם. ככה שאם הילד שלכם הוא תלמיד ADHD מתקשה ונותנים לו למיקטל, תשבו עם הרופא שלכם, משחק עם לוח הזמנים של התרופה והמינון שלה יוכל לעזור.
גם אם אתם לא חולים באפליפסיה ובהתקפי פרכוסים, הפסקה פתאומית של למיקטל יכולה לגרום לכם לפרכוסים פתאומיים. זה בוודאי ממש לא נעים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה