אקטיביות ופסיביות בהומוסקסואליות

אוקיי, אפשר להתחיל!

אז קודם כל, מדובר בנושא שאני העמקתי וחקרתי במשך זמן רב. לא מדובר בשום ממצאים או נתונים שמהווים מקור מדעי או מחקרי אקדמאי, אלא נטו בהשערות שטח שלי מול המציאות, המסקנות אליהן הגעתי, אחרי היכרות שלי עם מי שהיווה לי מידע ותוכן עבור הדברים שאני עומד לכתוב עכשיו, אבל חשוב שלא להתלהם, להתרגז או להתייחס לכך בכובד ראש - אלו נטו ממצאים על סמך המציאות סביבי, ואני מצהיר על כך ישר. בכל זאת מצאתי לנכון לפרסם את הנושא הזה, כי הרגיש לי שהרבה אנשים מנסים לדעת ולגעת בנושא הזה, שיכול לשפוך אור או לצבוע חושך על הפרקטיקות המיניות של הקהילה ההומוסקסואלית, מה הן אומרות על האישיות, והכי חשוב, האם בכלל יש אמת בסטיגמות של העדפה מינית במיטה?

************

סיקור חברתי: על פסיביות ואקטיביות בין הומוסקסואלים וההשלכות הפסיכולוגיות שלהן

מידע ומבוא:

ביחסים הומוסקסואלים ידוע על שני תפקידים באקט המיני; אקט החודר ואקט הנחדר, בשפה המדוברת,  ''אקטיבי'' כשם החודר (אשר נחשב 'פעיל' בזמן המין) ו''פסיבי'' כשם הנחדר.

*ישנן מספר תעלומות בחלוקה הדיכוטומית הזו. שכן ישנם אלו שמתחלקים בין ההעדפות; הנקראים 'ורסטלים', שנהנים גם מאקט החדירה וגם כחודרים עצמם.

*ההתבטאות איננה מחייבת חדירה בכדי להתאים עצמה למשחק התפקידים. אקטיבי יכול להיות השולט גם מבחינה אוראלית, ואף במשחק המקדים. גם הפסיבי יכול להדמות כמי ש'נשבה' לצד השני ונכנע לשליטתו.

*משחק תפקידים זה מעורר שאלות רבות; כמו למשל, בעצם, מה המניע של אדם לבחור להיות 'נשלט' לצד הפרטנר, ואיזה סיפוק מביא לו להיות 'מבוטל' לצד האחר? או איזה סיפוק נותנת השליטה האגרסיבית כביכול בצד השני שבעצם הופכת את היחסים כמעט ליחסי כוחות?

*מבחינת עוררות מינית, ישנן גם שאלות רבות שאינן מקבלות מענה ברור; הרי ידוע שאקט האורגזמה הגברי מובע על ידי איזור הערמונית, שמגורה באיבר מינו. הדרך ה'ראשונית' בה גבר ירצה להיות מסופק תהיה ככל הנראה ע''י חיכוך של איבר מינו, בין אם במגע או מין אוראלי, או כמחדיר במין אנאלי. מה גורם לגבר לפני שחווה חוויה מינית כלשהי, להמשך לאקטים מיניים שלא כוללים כלל את איבר מינו, כמו מין אוראלי או אנאלי מהצד הפסיבי?

שאלה נוספת היא מניין משיכה זו באה? מה גורם להומוסקסואלים פסיביים להמשך לאקטים מיניים שלווא דווקא מספקים אותם, אלא מספקים אדם אחר? היכן הגירוי הפיזי בא לידי ביטוי? היכן המשיכה באה לידי ביטוי מבחינה פיזית?

היסטוריה

> אקטיבים ופסיבים כהכרזת מעמדות בימי רומא

בימי רומא העתיקה יחסי מין הומוסקסואלים היו אמנם טאבו בקרב גברים, אך בקרב עבדים ומעבידים היו מקובלים לצורך השלטת מעמד. לעומת זאת, יחסי נשים הומוסקסואלים היו מקובלים לחלוטין, ואף היו נישאות וחיות בזוגיות. ישנן עדויות ליחסים כאלה עוד מימי מצרים, בסביבות ה650 לפניה'ס.

ברומא לעומת זאת, רק לבעלי מעמד גבוה, כמו דוקסים, מעבידים ואנשי האימפריה הגבוהה יכלו לאפשר לעצמם יחסים הומוסקסואלים.

יחסים אלה היו בין הדוכסים למשרתיהם, ובין מעבידים לעובדיהם.

בתקופה זו נחשב דבר זה לעילוי,  שכן, אם שירתת את מעבידך היטב אתה ראוי להחדר על ידו.

הנחדרים היו בד''כ נערים, נשיים ובעלי מעמד נמוך.

עם זאת על ידי החדירה יכלו להכריז על עצמם כבעלי מעמד גבוה יותר מול שותפיהם לעבודה.

בנוסף, ידוע על תרבות זנות גברית באימפריה הרומית וביוון; בה שוב, אדם בעל מעמד שהיה נחדר היה נחשב כטאבו וכמבוכה, ואילו זאת, לחדור בנערים ובזונות ממין זכר היה דבר מקובל. בבתי בושת ברומא נהגו גברים רבים לפעול כנחדרים; מלכים רבים ומגדולי המעמדות נהגו לפקוד בתי בושת מסוג זה.

> מצרים, יוון וסין:

במצרים העתיקה יחסים הומוסקסואלים היו נחשבים לטאבו גם כן בקרב גברים. עם זאת, ישנם עדויות גם כן, ליחסי עבד-מעביד שקיימו יחסים אנאליים. חלו במצרים כללים נוקשים מאשר ברומא; לצורך העניין, אם לא הוסדר עניין יחסי המין בין שני בעלי מעמדות שונים, הנחדר היה מוגלה מעירו, ואילו החודר היה נענש בבושתו במעשה זה.

הנחדר היה חווה עונש חמור ומשפיל יותר מאשר החודר. גם ביוון היתה אתיקה מינית זהה, בה יחסים הומוסקסואלים היו אסורים בתכלית, ואף ראויים לדין מוות. עם זאת, מתיעודי היסטוריה רק הומוסקסואלים פסיבים נידונו למוות, בעוד הומוסקסואלים אקטיבים נידונו לבושה בקרב החברה. יחסי עבד מעביד ככל הנראה היו מקובלים ביוון אך ככל הנראה היה מדובר בעבדים שהיגלו מרומא, ולא ברור הדין כלפי יחסי עבד מעביד שנעשו בין היוונים עצמם.

בסין הדין היה בכיוון יותר מגדרי ופחות בגדר טאבו. האמונה הסינית העתיקה בימי 600 לפניה'ס הייתה שכל הומוסקסואליות היא ביטוי למגדר שנולד בגופו הלא נכון, ולכן, נהגו להלביש ולהנהיג הומוסקסואלים כנשים. עם זאת, הומוסקסואלים גברים פסיביים נידונו לחראקירי.

יש הטוענים שהרגל ההלבשה והשינוי המגדרי של הומוסקסואלים הוא המקור לתרבות המכונה "Shemails" או "ladyboy" שהובילו גם לתרבות הדראג המאוחרת יותר.

למסקנה: לאורך כל ההיסטוריה ראו בהומוסקסואלים הפסיביים כחוטאים חמורים יותר מאשר הומוסקסואלים אקטיבים, ובמסגרת המותר היו בד''כ עבדים, מהגרים ועוסקים בזנות. מאז נחשב לאקט משפיל ומקומם.

> אקטיביות ופסיביות ביהדות;

גם ביהדות ישנם הרהורים בנושא. הומוסקסואליות היא טאבו כללי ביהדות ומפורט עליו מעט, אך בספרי שולחן ערוך ובזוהר מתואר שהומוסקסואלים אקטיבים חוטאים בזרע לבטלה גרידא, בעוד הפסיביים חוטאים ב''אשת איש''. ישנו אף דיון לגבי כך שהומוסקסואלים פסיביים אינם נידונים לחרטה בדין שמיים בעוד האקטיבים נידונים.

עם זאת, על ההומוסקסואל האקטיבי חל 'איסור הולכה לעבירה', ולכן המסקנה הסופית היא שהתורה אוסרת מין אנאלי לכל צד שהוא - כיוון ששני הצדדים מוליכים לעבירה.

*הווה*

> אקטיביות ופסיביות בתרבות העכשווית;

כאשר הומוסקסואלים התקבלו בחברה, אף בתחילת שנות ה80, החלה לפרוץ מחלת האיידס. כונתה בזמנו ''מחלת ההומואים'' כיוון שנפוצה יותר במין אנאלי, אותו לרוב קיימו הומוסקסואלים. המחלה היוותה מגיפה נפוצה וקשה בקרב הקהילה הלהט''בית וישנם נספים רבים בארץ ובעולם למחלה זו.

עם זאת, היו הוויות נסתרות אנטי-פסיביות בתקופה זו; מחקרים טענו שכ70% ישנם יותר סיכויים שפסיביים ידבקו בhiv. החל מאז הומוסקסואלים רבים הכריזו שהם מקיימים רק יחסי מין אקטיביים כדי לא להדבק.

תאוריה זו מוזרה ופרדוקסלית; הרי אם הסיכויים כל כך לרעתם של הפסיביים, הכיצד נפוצה המחלה כלל וכיצד הועברה? ברור שיחסי הסיכון התחלקו שווה בשווה בין האקטיבים לפסיביים, אחרת לא הייתה המחלה מתפשטת כלל!

לכן ניתן להכיר שוב בכך שהפסיביות טומאה בשמה, אפילו מבחינה מחקרית ומדעית.

> אקטיביות ופסיביות במדיה ובתרבות צרכנית בעבר:

בקטגוריות הפורנו השונות ואף בסרטים הוליוודיים 'רכים' הייתה שבלונה ברורה מאוד להצגת הפסיבי מול האקטיבי.

הפסיבים נהגו להיות נשיים, צעירים, נעריים, ילדותיים, תלותיים, לבנים ורזים

האקטיבים יוצגו כגבריים, חסונים, מבוגרים, שעירים, דומיננטיים ובעלי ביטחון, אבהיים, בוגרים.

בסרטים ארוטיים קלאסיים נהגו להציג את האקטיבי למשל כקאובוי גדול על סוס, שנתקל בנער שאיבד את דרכו בחווה ומחפש דמות שתציל אותו ממצוקתו.

> אקטיביות ופסיביות בהווה:

גם כיום ניכנות תפיסות קבועות לגבי הומוסקסואלים אקטיבים ופסיביים בחברה. כיום מכונים הפסיביים 'bottom' ואילו האקטיבים 'top'.

בסרטי הפורנו נשמרו המיתוסים; האקטיבי החסון, הגברי והדומיננטי לצד הפסיבי הצעיר, הנשי והשברירי.

עם זאת, כיום נכנסה לתודעה סוגת הורסטיליות, בה ניצגים בתקשורת וסרטים אירוטיים גם דמויות גבריות שמשמשות כפסיביים, או דמויות נשיות שמתגלות כאקטיבים. סרטונים אלה נחשבים ל'יוצאי דופן' ומעוררים משיכה רבה ובאז בקרב הפנטזיות השונות לקהל בנושאים אלה.

הפנטזיה ההומוסקסואלית ביחסי שולט ונשלט;

לדעת פרויד:

תאוריות רבות של פרויד עמם האבחנה להומוסקסואליות בdsm נכחדו ונפסלו עקב היותן חשוכות ואינן תואמות את המציאות. פרויד עצמו הודה שלא סיים לחקור את הנושא בכתביו.

עם זאת, פרויד טען שהומוסקסואלים כלל הם נערים שחוו הפרעה התפתחותית בשלב האדיפאלי, שלב בו הנער נאלץ 'להפסיק להתאהב' באמו בכדי לתת אותה לאביו, ובכדי להתגבר על הכאב עושה התקה לאביו ועל פי כך מתחנך לגבריות ולמשיכה לנשים אחרות. שלב זה נקרא 'תסביך אדיפוס', אשר לגבי הומוסקסואליות תיאר פרויד כ''ילדים עם תסביך אדיפוס שנכשל''. כלומר, הילד יצר הזדהות עם אמו במקום עם אביו מסיבות לא ברורות, והתחקה אחריה באופן שגורם לו להיות נשי/להמשך לגברים.

) לגבי נשים לסביות היה מדובר בכשל זהה ב''תסביך אלקטרה")

עם זאת, אחת מטענותיו של פרויד הייתה שהכשל בתסביך הוא הגורם להתנהגות פסיבית, ואף כינה אותה כ''כאב שבעזיבת אדיפוס'', ובאחד מכתביו מתאר שהומוסקסואלים פסיבים מתענגים על הכאב והיגון שבאקט זה בכדי לכפות על כאבם בנטישת אמם. עם זאת, אין זה מסביר את ההומוסקסואלים האקטיבים, ובנוסף, פרויד עצמו חזר בו מתאוריות אלו.

לעומת זאת, שוב, ישנה היארה בנוגע לכך שהומוסקסואלים פסיביים מתוארים באור שלילי, ואף כאלה שעשויים להיות מזוכיסטיים, ובעלי קשיי התפתחות.

אקטיביות ופסיביות בחברה ההטרוסקסואלית:

בחברה ההטרוסקסואלית המונחים הללו הוטבעו היטב במהלך ההתקבלות של הקהילה בקרבתם. עם זאת, נותרו הסטיגמות והמיתוסים.

ב9 מקרים שבדקתי, כאשר בחור ההטרוסקסואל נשאל לגבי בחור אחר אם הוא אקטיבי או פסיבי לדעתו, הוא הגיב בהתאם להתנהגות שלו.

כ5 מתוך 5 הגיבו לגבי בחור נשי שהוא במאה אחוזים פסיבי.

כ3 מתוך 4 טענו לגבי אחד שאיננו נשי ("לא רואים עליו") שהוא ככל הנראה אקטיבי.

רק 1 מתוך ה9 התוודה ואמר שלא ניתן לדעת.

אקטיביות ופסיביות בקרב הקהילה ההומוסקסואלית:

להלן נתוני סקר שנערך על ידי ועל ידי שותף למחקר לגבי חלוקה בין העדפות מיניות בקרב גברים הומוסקסואלים בקהילה (נעשה באינטרנט, 'פייסבוק', באופן אנונימי)

ממצאי הסקר;

• ישנם הרבה יותר גברים פסיביים מאשר אקטיביים בקרב הקהילה.
• הנטייה הכללית היא לכיוון הפסיביות וישנו חוסר איזון.
• מאידך, ישנה קבוצה גדולה של ורסטילים - דבר שפחות היה מקובל בעבר.
• עם זאת, ממצאי הסקר האנונימי הראו באופן ניכר יותר הומוסקסואלים פסיביים מאשר אקטיבים, ולכן ניתן להסיק שבפועל יש הרבה יותר הומוסקסואלים פסיביים מהנקרא בסקר זה שלא מתוודים לכך.

השערות: בושה?

רבים מהגברים הפסיביים מתביישים להודות בהיותם פסיביים. עבור גברים אלה ההעדפה (היחסית) חדשה 'ורסטילי' היוותה נחת רבה; רובם מגדירים עצמם כורסטילים, בין הצללים, וכך לא נכנעים לשום מיתוסים חברתיים.

למה מתביישים?

ככל הנראה, עקב ההזדהות של האקט הפסיבי עם הומוסקסואלים נשיים - ישנם הומוסקסואלים גבריים שמעדיפים להיות בצד הפסיבי, אך לא מעוניינים שיראו בהם נשיים, ולכן מכנים את עצמם בהעדפת 'הגדר', ורסטילים.

פסיביות, בושה ונשיות: האם יש קשר?

בכדי לבדוק ממצא זה נדרשתי לחקור לעומק את העולם הנשי ואיך הוא נחווה בקרב הקהילה. הממצאים הינם סובייקטיבים, אך בעלי נתונים 'לא כתובים' מהחברה ככלל.

ההומוסקסואלים אף בקרב עצמם נוטים פחות להמשך אל הומוסקסואלים נשיים. אף בקרב הטרוסקסואלים הביטוי 'נש נש'  או 'מתרומם' יתקבלו ככל הנראה על הומוסקסואלים נשיים ולא על גבריים. בנוסף, מחקר שטח לא כתוב מראה שהומוסקסואלים גבריים ותואמי תכתיבי חברה מתקבלים יותר טוב ובסבר פנים בחברה ההטרוסקסואלית מאשר הומוסקסואלים נשיים.

גם בקרב הומוסקסואלים קיימת הדיכוטומיה לרעת הנשיים. הנשיים נחשבים ליותר ''עממיים'', ''שטחיים'', מחפשי מין, מביכים בקרב החברה ובעלי פחות מוניטין לזוגיות או לקשר מעמיק. עם זאת, אין הקשר זה תקף על טראנסקסואלים, שעמם הקשר לא מקבל אפיון זהה של מבוכה או השפלה בקרב הקהילה.

פסיביות ונשיות; מדוע הם הולכים ביחד?

כפי שפרויד אמר בעברו, ובהתאם לרוח התקופה הפמיניסטית, האישה תמיד נתפסת כבעלת מעמד נמוך משל הגבר בחברה. האישיות הנשית נחשבת לחלשה, תמימה, מנוצלת בקלות, מועדת לסיפוק, וחסרת שליטה לצד שליטתו המרה של הגבר לצידה.

יחסי השולט נשלט הינם ההעדפה המינית הדומיננטית כיום בסקס הטרוסקסואלי. עם זאת, 'החדרת' היחסים האלה גם מחוץ לחדר המיטות אל המציאות עצמה, איזורי עבודה, מעמדות ואיזורים ציבוריים מהווים איום על השוויון כיוון שאין יחסי השליטה במין מעידים אילו בקצת על הנכון להיעשות במציאות עצמה.

התקה פיזית; אקט ה'נשלט' ו'הנחדר' זהה לאקט בו אישה נחדרת.

**************************

*מסקנות אחרונות*

האם הומוסקסואלים פסיביים אכן נוטים להיות יותר נשיים?

לא. למרות הדמיון הרב, ישנם הומוסקסואלים גבריים רבים שמגדירים עצמם פסיביים, המאוזנים על ידי הומוסקסואלים נשיים רבים המגדירים עצמן אקטיבים. למרות שהרוב נעים על ציר הורסטילי, לא ניתנה הוכחה שניתן לקשר בין העדפה מינית להתנהגות מגדרית!

האם הומוסקסואלים פסיביים נוטים להעדיף גברים כאידיאל התרבות האירוטית, מבוגרים, גבריים ושתלטניים?

כן.

נחקרו 7 הומוסקסואלים פסיביים בגילאי 20-24. כולם ככולם טענו שהם מעדיפים לצאת עם גברים גדולים מהם. טווח הגילאים עמם קיימו יחסים נע בין 29 ל47. !

כולם ככולם הביעו העדפה לפרטנרים גבריים, שטלתניים ואף אגרסיבים.

האם הומוסקסואלים אקטיבים נוטים להעדיף גברים נשיים כאידיאל התרבות האירוטית?

לא.

גברים הומוסקסואלים אקטיבים נוטים להעדיף גברים גבריים, לא נשיים. עם זאת מתוך 5 שנבדקו ניכר להבחין בגמישות רבה בתחום זה; אשר מאפשרים יותר השתנות בין מצבים ומניירות נשיות, התנהגות עדינה, התעסקות באיפור או בתרבות נשית, בעוד גברים פסיביים לא התפשרו על כך בבחירת הפרטנרים שלהם.

רובם העדיפו לצאת עם בני גילם או קטנים מהם במעט.

************///**

מאחורי המיניות; השלכות דינאמיות פסיכולוגיות על אקטיביות ופסיביות במיטה

אז מה גורם בעצם לגברים הומוסקסואלים להיות פסיביים, או אקטיבים?

ושוב נותרנו עם שאלות פתוחות; מהו הגירוי אליו נמשכים הומוסקסואלים פסיביים, ומניין הוא מתפתח? ומה גורם לגבר הומוסקסואל להעדיף להיות במיטה בצד הנחדר או החודר?

כאן נכנסים דפוסי התנהגות פסיכולוגיים שמבהירים לנו את התפיסות הללו.

פונקציה א': נרציזם

גברים פסיביים לאורך המחקר התבלטו כבעלי נפח נרציסטי גדול מאשר האקטיבים. נטו להתעסק רבות במראה שלהם, פיאור הישגים שלהם, והצבת אידיאלים גבוהים מבחינת בחירת הפרטנרים שלהם.

כ4 נתוך 5 טענו שהם יפים.

כולם ככולם עוסקים באופן פעיל ברשתות חברתיות ותחזוק התדמית.

כולם ככולם נוטים להחליף בני זוג בקביעות ובשכיחות גבוהה.

פונקציה ב': סרקזם, ציניות וערמומיות

גברים אקטיבים התגלו באופן רציף כיותר ציניים, סרקסטים וכאלה המכהים רגשותיהם מאשר הפסיביים. ניתן אף להבחין ברמת ערמומיות מסויימת בגישתם לחברה.

גברים אקטיבים התגלו כיותר נצלנים, אינטרסנטים ומחושבים חברתית מאשר גברים פסיביים.

עם זאת, גברים אקטיבים התגלו ככאלו המסוגלים ליצור חברויות עמוקות, ארוכות טווח ומלאות רגש, אך אלו לאחר שנבחרו בקפידה ולאחר 'סינון' של האישיות השועלית.

למרות כך, גברים אקטיבים נטו יותר לתסמיני חרדה חברתית, ולתחושת אי נוחות בקרב חברה לא מוכרת.

פונקציה ג': הפרעות נפשיות והפרעות מצב רוח. חרדות ותלותיות.

גברים אקטיבים נטו מעט יותר לחוות מצבי דיכאון והתקפי חרדה, אילו כך, גברים פסיביים נטו יותר לפתח תלות בסמים, כניסה לאשפוזים ופיתוח הפרעות נפשיות בעקבות מצבי משבר.

גברים פסיביים התגלו כיותר תלותיים בקשר מאשר האקטיבים.

גברים אקטיבים התגלו כיותר חשדניים ולא בוטחים בקשר מאשר הפסיביים.

פונקציה ד': מצב סוציו אקונומי

גברים אקטיבים נוטים לבוא ממצב סוציו אקונומי גבוהה, מבית אמיד ולאחר שרכשו השכלה רבה.

עם זאת, גברים פסיביים נוטים להיות בעלי כישורי למידה והתמדה גבוהים מהם מבחינה קוגנטיבית.

גברים פסיביים נוטים לבוא בדרך כלל מאיזורי מעמד הביניים ומהשכלה בינונית.

מעמד הסוציואקונומי נמוך לא נחקר, ממחקר שטח נדמה שרובו מורכב מורסטילים.

פונקציה ה': השלכה דינאמית-משפחתית

גברים פסיביים נטו לגדול להורים תומכים, מחזקים, וכאלה שמפתחים בילד ביטחון ואמונה רבה בקשר בהם, בקשר לאחר ובקשר לעצמו, שלעתים מתגלה כתקוות שווא (שהיא המקור לאי עמידה במצבי משבר).

גברים אקטיבים נוטים להיולד למשפחות בעלי חינוך יותר קפדני, פחות רגשי, טכני, מחושב. חינוך שבד''כ מתמקד בהישגים ופחות בהיבטים רגשיים. חינוך שמנחה את הילד להזהר מהחברה ולא לבטוח בה. בד''כ ילדים לעורכי דין, אנשי עסקים, בעלי חברות ועוד.

אמא ואבא:

לא ניכר הבדל בדומיננטיות האבא או האמא בהשלכה על העדפה מינית.

אחים ואחיות:

כנ''ל.

תאומים:

ממחקר שטח לרוב ורסטילים. לא נחקר.